Mishnayos Taanis Perek 3 Mishnah 7
Change text layout:
תענית פרק ג׳ משנה ז׳
For the following calamities they cry out even on Shabbat: For a city that is surrounded by gentile troops, or for a place in danger of being flooded by a river that has swelled its banks, or for a ship tossed about at sea. Rabbi Yosei said: One may cry out on Shabbat to summon help, but it may not be sounded for crying out to God. Shimon the Timnite says: One may cry out on Shabbat even for pestilence, but the Rabbis did not agree with him.
עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת, עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גוֹיִם אוֹ נָהָר, וְעַל הַסְּפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעֶזְרָה וְלֹא לִצְעָקָה. שִׁמְעוֹן הַתִּמְנִי אוֹמֵר, אַף עַל הַדֶּבֶר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:
Bartenura
המטרפת. מתחבטת ומשתברת, כמו ביצה הטרופה בקערה:
לעזרה. לקבץ את העם שיבואו לעזור ולהושיע. והלכה שאין תוקעים עליהם בשופר או בחצוצרות בשבת אלא אם כן הוצרכו לתקוע לקבץ את העם, אבל מתענים זועקים ומתחננים עליהם בשבת:
שמעון התימני. מתמנת היה:
אף על הדבר. מתריעין בשבת:
ולא הודו לו חכמים. להתריע על הדבר בשבת. אבל בחול מתריעין:
המטרפת – beaten down and broken , like an egg that is beaten in a bowl
לעזרה – to gather the people that they should come to help and save. Therefore, we do not sound the Shofar or trumpets regarding them on Shabbat, unless it is was [absolutely] necessary to sound the Shofar to gather the people [together]. But they would fast and cry out and supplicate [God] on their behalf on Shabbat.
שמעון התימני – He was from Yemen.
אף על הדבר – they would sound the Shofar on Shabbat.
ולא הודו לו חכמים - to sound the Shofar on Shabbat for [the plague of] pestilence, but they would sound the Shofar for it on weekdays.