Mishnayos Sukkah Perek 5 Mishnah 5
Change text layout:
סוכה פרק ה׳ משנה ה׳
One sounds no fewer than twenty-one trumpet blasts in the Temple, and one sounds no more than forty-eight. The mishna elaborates: Each day there were twenty-one trumpet blasts in the Temple: Three blasts were sounded for the opening of the gates in the morning, nine for the daily morning offering, and nine for the daily afternoon offering, totaling twenty-one. And on a day when the additional offerings were sacrificed, e.g., the New Moon, with the additional offerings they would add nine additional blasts. And on Shabbat eve they would add six blasts sounded adjacent to the onset of Shabbat: Three to stop the people from their labor, as the blasts inform the people that Shabbat is approaching and they stop working, and three at the onset of Shabbat to demarcate between sacred and profane. On Shabbat eve during the festival of Sukkot, there were forty-eight blasts. How so? Three in the morning for the opening of the gates; three for the upper gate; and three for the lower gate; and three for the filling of the vessel with water, as described in the sequence of the ritual of drawing the water for the water libation (48b); and three when pouring the water libation upon the altar; nine for the daily morning offering; and nine for the daily afternoon offering; and nine for the additional offerings; three to stop the people from work; and three more to demarcate between sacred and profane, totaling forty-eight blasts.
אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה. בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. וּבַמּוּסָפִין הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד תֵּשַׁע. וּבְעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁ, שָׁלשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִמְּלָאכָה, וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה, שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, שָׁלשׁ לַשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן, וְשָׁלשׁ לַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹן, וְשָׁלשׁ לְמִלּוּי הַמַּיִם, וְשָׁלשׁ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְתֵשַׁע לַמּוּסָפִין, שָׁלשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה, וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל:
Bartenura
שלש לפתיחת שערים. כשפותחים שערי העזרה היו תוקעים תקיעה תרועה תקיעה, וחשיב להו לג׳ תקיעות:
ותשע לתמיד של שחר. כשהיו מנסכים נסכי התמיד הלוים אומרים בשיר. ושלשה פרקים היו מפסיקים בו, ועל כל פרק ופרק היו הכהנים תוקעים ג׳ תקיעות תקיעה תרועה תקיעה ומשתחוים העם [תר״ת חשיב להו לג׳] הרי ט׳ תקיעות:
להבטיל העם ממלאכה. תקיעה ראשונה לבטל העם שבשדות, תקיעה שניה נסתלקו התריסין וננעלו החנויות, תקיעה שלישית סלק המסלק והטמין המטמין את החמין והדליקו את הנרות:
ושלש להבדיל בין קודש לחול. לאחר התקיעות הראשונות שהה כדי לצלות דג קטן, ותוקע ומריע ותוקע. אלו ג׳ תקיעות אחרונות להודיע שקדש היום:
שלש לפתיחת שערים. של עזרה, שתוקעים בכל יום:
ושלש לשער העליון. כדאמרן לעיל עמדו שני כהנים בשער העליון קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו:
ושלש לשער התחתון. דתנן לעיל הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו. ומאריכין בהן עד שהגיעו לשער התחתון, כדתנן היו תוקעין והולכין עד שהגיעו לשער היוצא ממזרח, להכי קרי להו ג׳ של שער התחתון. וג׳ של מעלה עשירית לא קחשיב, דהאי ת״ק סבר כראב״י דאמר שלא היו תוקעים למעלה עשירית:
ושלש למילוי המים. לאחר ששאבום ובאו להם לעזרה דרך שער המים, תקעו והריעו ותקעו:
על גבי המזבח. דתנן בפ׳ לולב וערבה וזקפום על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. ותנא דידן לא מייתי הכא כשחל להיות ערב פסח בשבת שהפסח נשחט בשלש כתות ותקיעות טובא הוו התם, משום דלא שכיחא כולי האי שיבא ערב פסח בשבת. והא דתנן אין מוסיפין על מ״ח לאו דוקא, דבערב פסח שחל להיות בשבת זימנין דמוסיפים עד שבע וחמשים תקיעות:
שלש לפתיתת שערים – When they open the gates of the courtyard, they would sound [the Shofar] with a Tekiah (a succession of connected notes), Teruah (a tremolo) and a Tekiah, and it would be considered to them as three Tekiot.
ותשע לתמיד של שחר – when they would offer the daily libations, the Levities would recite songs, and [during] three periods they would stop, and during each period the Kohanim would sound [the Shofar] Tekiah, Teruah, Tekiah, and the people would prostrate themselves [the Tekiah, Teruah, Tekiah would be considered to them as three], hence there were nine Tekiot.
להבטיל העם ממלאכה – the first Tekiah [in order to] suspend [from working] the people that are in the fields, the second Tekiah [caused] that the shutters would be removed and the stores would be locked, and at the third Tekiah, he removed what had to be removed and hid what had to be hidden what had been warmed and they kindled the candles.
ושלש להבדיל בין קודש לחול – after the first soundings [of the Shofar] , he delayed in order to roast a small fish, and he then [sounds] a Tekiah, and Teruah and a Tekiah. These three later soundsings to announce that the day has been sanctified.
שלש לפתיחת שערים – of the courtyard where they sound the Shofar daily.
ושלש לשער עליון – as we have said above (Tractate Sukkah, Chapter 5, Mishnah 4), two Kohanim stood at the upper gate and when the cock crowed, they would [sound] the Tekiah, the Teruah and the Tekiah.
ושלש לשער התחתון – as it is taught above (ibid.), whent hey arrived at the courtyard, they sounded the Tekiah, Teruah and Tekiah, and they lengthen them until they reached the lowest gate, as it is aught, they would continue to sound the Shofar until they arrived at the gate that leaves from the east, and thus they called the three of the lowest gate, and the three of the tenth ascending step are not considered, for this Tanna/teacher holds like Rabbi Eliezer ben Yaakov who stated that they do not sound the Shofar at the tenth step/ascent.
ושלש למילוי המים – after they drew the water and came to the Temple courtyard through the Water Gate, they sounded the Tekiah, Teruah and Tekiah.
על גבי המזבח – as it is taught in the Mishnah of [the fourth] chapter of [Tractate Sukkah], “Lulav V’Aravah/the palm branch and the willow (Mishnah 5), and they put them standing up on the altar, they sounded the Tekiah, the Teruah and the Tekiah. But our Tanna did not bring here [the case] when the Eve of Passover occurs on Shabbat, when the Passover sacrifice is slaughtered in three classes/groups and there were many soundings of the Shofar there, because it was not all that frequent when the Eve of Passover would occur on Shabbat. And that which is taught in the Mishnah (our text, Tractate Sukkah, Chapter 5, Mishnah 5; see also Tractate Arakhin, Chapter 2, Mishnah 3 for a similar phrasing), that we don’t add to the forty-eight sounds of the Shofar, it is not exact., for when the Eve of Passover falls on the Shabbat, there are times when they add up to fifty-seven sounds of the Shofar.