Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Sukkah Perek 3 Mishnah 9

סוכה פרק ג׳ משנה ט׳


And where in the recitation of hallel would they wave the lulav? They would do so at the verse: “Thank the Lord, for He is good” (Psalms 118:1, 29) that appears at both the beginning and the end of the psalm, and at the verse: “Lord, please save us” (Psalms 118:25); this is the statement of Beit Hillel. And Beit Shammai say: They would wave the lulav even at the verse: “Lord, please grant us success” (Psalms 118:25). Rabbi Akiva said: I was observing Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua and saw that all the people were waving their lulavim, and the two of them waved their lulav only at: “Lord, please save us,” indicating that this is the halakha. With regard to one who was coming along the way and did not have a lulav in his hand to take and fulfill the mitzva while traveling, when he enters his house to eat,he should take the lulav at his table. He interrupts his meal to fulfill the mitzva of lulav. If he did not take the lulav in the morning, he should take it in the afternoon, as the entire day is suited for fulfilling the mitzva of lulav.

וְהֵיכָן הָיוּ מְנַעְנְעִין, בְּהוֹדוּ לַה' תְּחִלָּה וָסוֹף, וּבְאָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף בְּאָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, צוֹפֶה הָיִיתִי בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁכָּל הָעָם הָיוּ מְנַעְנְעִים אֶת לוּלְבֵיהֶן, וְהֵן לֹא נִעְנְעוּ אֶלָּא בְאָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא. מִי שֶׁבָּא בַדֶּרֶךְ וְלֹא הָיָה בְיָדוֹ לוּלָב לִטֹּל, לִכְשֶׁיִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ יִטֹּל עַל שֻׁלְחָנוֹ. לֹא נָטַל שַׁחֲרִית, יִטֹּל בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁכָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַלּוּלָב:


והיכן היו מנענעין – now the Tanna/teacher returns to that which we taught above (Tractate Sukkah, Chapter 3, Mishnah 1): Any Lulav that has in it three handbreadths in order to [hold it in his hand] and shake it, so we see that it is a Mitzvah to shake it (Talmud Sukkah 37b).

בהודו לה' תחלה – the beginning of the Biblical verse (Psalms 118:1).

וסוף – the end of the Biblical verse, “for God’s lovingkindness endures forever” (Psalms 118:29). But there are those who interpret the beginning of the first “Praise the LORD for He is good” (Psalms 118:1) and the end, and the end, the last “Praise the LORD [for He is good]” at the conclusion of Hallel (Psalms 118:29), and this makes sense. And how does he shake it? He moves it back and forth in order to prevent the evil winds, moves it up and down to prevent evil dew (Menahot 62a). And when he moves it, he shakes it three times ad similarly when he moves it [back and] forth, and similarly when he moves it up and similarly going down, on each and every one three times.

והם לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא בלבד - and this is not the Halakha but rather according to the words of the School of Hillel.

יטול על שלחנו – if he forgot and did not take up the Lulav prior to eating, he interrupts his meal and take it up at his table.

והיכן היו מנענעין. השתא מהדר תנא להא דתנינן לעיל, כל לולב שיש בו ג׳ טפחים כדי לנענע, אלמא מצוה בנענוע, והיכן מנענעים:

בהודו לה׳ תחלה. תחלת המקרא:

וסוף. סוף המקרא, כי לעולם חסדו. ואית דמפרשי תחלה הודו ראשון. וסוף, הודו אחרון שבסוף ההלל. והכי מסתברא. וכיצד מנענע, מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים. ובהולכה מנענע שלשה פעמים וכן בהבאה וכן בעליה וכן בירידה, על כל אחת ואחת שלשה פעמים:

והם לא נענעו אלא באנא ה׳ הושיעה נא בלבד. ואין כך הלכה אלא כדברי ב״ה:

יטול על שלחנו. אם שכח ולא נטל לולב קודם אכילה יפסיק סעודתו ויטול על שלחנו: