Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Sheviis Perek 7 Mishnah 4

שביעית פרק ז׳ משנה ד׳


If one buys a first-born animal for his son’s [wedding] feast, or for a festival, and then decides that he has no need for it, he may sell it. Trappers of wild animals, birds and fishes, who chanced upon unclean species, may sell them. Rabbi Judah says: also a man who happened to chance one upon by accident may buy or sell, provided that he does not make this into his regular profession. But the sages prohibit.

לָקַח בְּכוֹר לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ אוֹ לָרֶגֶל וְלֹא צָרִיךְ לוֹ, מֻתָּר לְמָכְרוֹ. צָדֵי חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לָהֶם מִינִים טְמֵאִין, מֻתָּרִים לְמָכְרָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁנִּתְמַנָּה לוֹ לְפִי דַרְכּוֹ, לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא אֻמָּנוּתוֹ בְכָךְ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:


לקח בכור – [a firstling] having a blemish (which is unfit for consumption by Kohanim; see Tractate Bekhorot, Chapter 5, Mishnah 2) which is permitted to foreigners (i.e., non-Kohanim).

מותר למכרו – as long as he does not sell it other than for the price that he purchased it for, that he should not profit from it.

מותרין למכרן – because it is written regarding an animal that dies of itself (Deuteronomy 14:21): “[You shall not eat anything that has died a natural death; give it to the stranger in your community to eat,] or you may sell it to a foreigner,” abut the Torah didn’t prohibit other than to keep thema live to engage in business with them but if he accidentally caught unclean animals, it is permitted.

ר"י אומר אף מי שנתמנה (if he incidentally encounters it) – even though that he does not hunt but rather that he found impure birds like (Deuteronomy 22:6): “If, along the road, you chance upon a bird’s nest.” But he disputes the first Tanna/teacher who stated that he especially was hunting.

נתמנה – incidentally encounters, from the language (Daniel 1:5): “The king allotted daily rations [to them from the king’s food and from the wine he drank[.”

וחכמים אוסרים – to someone who is does not hunt, and even has no skill in this, and the reason of the Rabbis is because the hunters that need to give a tax to the king from their trade, they (i.e., the Rabbis) permitted them to sell impure beasts, birds and fish in order that they are able to make payment to the king of the tax that is upon them, but not the rest of the people. But the Halakha is according to Rabbi Yehuda.

לקח בכור. בעל מום דמותר לזרים:

מותר למכרו. ובלבד שלא ימכרנו אלא בדמים שקנה אותו, שלא ישתכר בו:

מותרין למכרן. דהא כתיב גבי נבלה (דברים י״ד:כ״א) או מכור לנכרי הא לא אסרה תורה אלא לקיימן לעשות בהן סחורה אבל בנזדמן מותר:

ר״י אומר אף מי שנתמנה. אעפ״י שאינו צייד אלא שמצא עופות טמאים כמו כי יקרא קן צפור (דברים כ״ב:ו׳). ופליג אתנא קמא דאמר ציידי דווקא:

נתמנה. נזדמן, לשון וימן המלך (דניאל א):

וחכמים אוסרים. למי שאינו צייד ואפילו אין אומנתו בכך, וטעמייהו דרבנן לפי שהציידים שצריכים ליתן מס למלך מאומנותם התירו להם למכור חיה עופות ודגים טמאים כדי שיוכלו לפרוע למלך המס שעליהם, אבל שאר כל אדם לא. והלכה כרבי יהודה: