Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Sheviis Perek 10 Mishnah 2

שביעית פרק י׳ משנה ב׳


One who slaughters a cow and divides it up on Rosh Hashanah [at the end of the seventh year]: If the month had been intercalated, [the debt] is remitted. But if it had not been intercalated, it is not remitted. [Fines for] rape, for seduction, for defamation, and all other obligations arising from legal procedure, are not remitted. One who loans and takes a pledge, and one who hands over his debt documents to a court, [these debts] are not remitted.

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וְחִלְּקָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אִם הָיָה הַחֹדֶשׁ מְעֻבָּר, מְשַׁמֵּט. וְאִם לָאו, אֵינוֹ מְשַׁמֵּט. הָאוֹנֵס, וְהַמְפַתֶּה, וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רָע, וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין, אֵין מְשַׁמְּטִין. הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וְהַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין, אֵינָן מְשַׁמְּטִין:


השוחט את הפרה – in the Seventh Year, and divided it [among the purchasers] on the first day of the two days of the holiday of Rosh Hashanah, if Elul was intercalated [by addin to it an additional day – thirty days], it is found that the first day that it (i.e., the cow) was divided, it was a weekday, and it was the last day of Elul of the Seventh Year, and the Seventh Year cancels [a debt] at its end, as it is written (Deuteronomy 15:1): “Every seventh year (literally, at the end of Seven Years) you shall practice remission of debts.”

האונס והמפתה (see Deuteronomy 22:19) , that they give fifty Shekel [as a fine].

והמוציא שם רע – that gives one hundred.[Shekel].

וכל מעשה בית דן – money that they wrote upon it a religious decision, you are obligated to give it to him.

אין משמיטין – for since the Jewish court that made a religious decision regarding the money [is considered] as collected, and as if it reached his hand.

המלוה על המשכון – as it is written (Deuteronomy 15:3): “but you must remit whatever is due you” except for that “whatever is due you from your kinsman.”

והמוסר שטרותיו לב"ד – as it is written: “[but you must remit] whatever is due you from your kinsmen,” except for someone who hands over his bonds to a court [for collection] since the Jewish court has the obligation towards his brother.

השוחט את הפרה. בשנה שביעית, וחלקה ביום ראשון של שני ימים טובים של ראש השנה, אם היה אלול מעובר נמצא דיום א׳ שנתחלקה היה חול והיה יום אחרון של אלול של שנה השביעית, ושביעית משמטת בסופה דכתיב (דברים ט״ו:א׳) מקץ שבע שנים תעשה שמיטה:

האונס והמפתה. שנותנים חמשים שקל:

והמוציא שם רע. שנותן מאה:

וכל מעשה בית דין. ממון שכתבו עליו פסק דין, חייב אתה ליתן לו:

אין משמיטין. שכיון שפסקו בית דין על הממון, כגבוי דמי וכאילו הגיע לידו:

המלוה על המשכון. דכתיב (שם) ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך, פרט לזה שיש לאחיך בידך:

והמוסר שטרותיו לב״ד. דכתיב ואשר יהיה לך את אחיך, פרט למוסר שטרותיו לבית דין שבית דין יש להם זה החוב אצל אחיו: