Mishnayos Shekalim Perek 4 Mishnah 4
Change text layout:
שקלים פרק ד׳ משנה ד׳
What would they do with the leftover funds of the collection that had not been spent on communal offerings? They would purchase golden plates as a coating for the walls and floor of the Holy of Holies. Rabbi Yishmael says: The leftover produce was used to purchase the repletion of the altar, i.e., burnt-offerings sacrificed at times when the altar was idle. The leftover funds of the collection were used to purchase sacred vessels. Rabbi Akiva says: The leftover funds of the collection were used to purchase the animals used for the repletion of the altar, since they had originally been collected for offerings. The leftover libations were used to purchase sacred vessels. Rabbi Ḥananya, the deputy [segan] High Priest, says: The leftover libations were used to purchase animals for the repletion of the altar, while the leftover funds of the collection were used to purchase sacred vessels. Both this Sage, Rabbi Akiva, and that Sage, Rabbi Ḥananya, did not agree with Rabbi Yishmael’s opinion with regard to the leftover produce.
מוֹתַר תְּרוּמָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ, רִקּוּעֵי זָהָב צִפּוּי לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מוֹתַר הַפֵּרוֹת לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה לִכְלֵי שָׁרֵת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מוֹתַר הַתְּרוּמָה לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר נְסָכִים לִכְלֵי שָׁרֵת. רַבִּי חֲנַנְיָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, מוֹתַר נְסָכִים לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה לִכְלֵי שָׁרֵת. זֶה וָזֶה לֹא הָיוּ מוֹדִים בַּפֵּרוֹת:
Bartenura
מותר התרומה. היינו מה שנשאר בקופות בראש חדש ניסן, שאז מביאין קרבנות מתרומה חדשה:
צפוי לבית קודש הקדשים. לרצפה ולכתלים:
מותר פירות. רבי ישמעאל לטעמיה, דאמר לעיל מותר שיירי הלשכה קונים מהן יינות שמנים וסלתות והשכר שמשתכרים בהן קרוי מותר פירות, כלומר מה שהותירו ונשתכרו בפירות שקנו:
קיץ למזבח. כשהמזבח בטל מביאים מהן עולות, כמו שדרך בני אדם להעלות מיני מתיקה על השלחן בגמר סעודתן כך אחר שגמרו להביא חובת היום מביאים עולות הללו כשאין נדרים ונדבות והמזבח בטל:
מותר תרומה לכלי שרת. מקרא דריש ליה דכתיב (דה״ב כ״ד) ואת שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה׳, איזהו כסף שיש לו שיריים הוי אומר זו תרומת הלשכה:
מותר תרומה לקיץ המזבח. שלצורך קרבנות הופרשה:
מותר נסכים. גזברי הקדש היו ממציאים מעות לבעלי יינות ושמנים וסלתות, לספק למנחות ונסכים כל השנה, ואם קבל עליו לספק ג׳ סאים בסלע ועמדו ארבעה סאים בסלע צריך שיתן ארבע סאין, ואותה סאה היא מותר נסכים. וכן כשמודדין להקדש היו מודדין במדה מבורצת וגדושה, והגזבר היה מוחק המדה, הברוץ נקרא מותר נסכים. ועושין מהן כלי שרת, שהנסכים מתקדשים בכלי שרת:
מותר נסכים לקיץ המזבח. שהנסכים כליל והעולה כליל:
זה וזה. רבי עקיבא ורבי חנינא:
לא היו מודים בפירות. כדאמר ר״ע לעיל שאין משתכרים בשל הקדש. ומסקנא דתנאי ב״ד הוא על המותרות שיהיו כולן קרבים עולות. וכן הלכה:
מותר תרומה – that is what remains in the boxes/baskets on Rosh Hodesh Nisan, for then we bring sacrifices from the new sacred donations.
צפוי לבית קדש הקדשים – for the floor and the walls.
מותר פירות – Rabbi Yishmael, according to his reasoning, who said above that the surplus of the leftovers of the chamber, we purchase with them wines, oils and fine flour and the income that we make through them is called "מותר הפירות"/surplus of the gains of the produce – that is to say, what remained and was earned from the produce that they bought.
קיץ למזבח – when the altar is idle, we bring from them burnt offerings like the manner of human beings to bring up all kinds of sweets on to the table at the conclusion of the meal, so to, after they have completed bringing the obligatory [offerings] of the day, they bring these burnt offerings, when there are no votive or freewill offerings and the altar is idle.
מותר תרומה לכלי שרת (see Chapter 3, Mishnah 2 of Tractate Shekalim) – a Biblical verse is expounded regarding this (II Chronicles 24:14): “[When they had finished, they brought] the money that was left over [to the king and Jehoiada (the High Priest); it was made into utensils for the House of the LORD,” What is the money that has leftovers? I would state that this is the sacred donations to the chamber.
מותר תרומה לקיץ המזבח – for the needs of the sacred donations that were separated.
מותר נסכים – the treasurers of the Temple treasury would furnish money to the owners of the wine, oils and fine flour to provide for the meal-offerings and libations all year. But if he (i.e., the owner) accepted upon himself to provide three Se’ah for a Sela and it (i.e., the going market price) stood at four Se’ah for a Sela, it was necessary for him to give four Se’ah and that Se’ah was the surplus from the libations. For just as they measure for the Temple treasury, so would measure that was cut through from end to end and overflowing. But the treasurer would erase the measure that was cut through from end to end which is called the surplus from the libations and make of them vessels of the ministry that the libations would be sanctified in vessels of the ministry.
מותר נסכים לקיץ המזבח – when the libations ran out and the burnt offerings ran out.
זה וזה – Rabbi Akiba and Rabbi Hanina.
לא היו מודים בפירות – just as Rabbi Akiba said above (Mishnah three of this chapter): They may not make profit from sacred property, and the conclusion is that it is a condition of the Jewish court regarding the surpluses that all of them should be offered as burnt offerings, and this is the Halakha.