Mishnayos Shekalim Perek 3 Mishnah 1
Change text layout:
שקלים פרק ג׳ משנה א׳
On three occasions during the year the ceremony of the collection of the Temple treasury chamber is performed. During the ceremony, a priest enters the treasury chamber with three containers, lifts up [torem] some of the coins, and places them in the containers. These funds, known as the collection of the chamber, are used to purchase animals for communal offerings and other needs of the Temple. These three occasions are: Half a month, fifteen days, before Passover, on the day before the first of the month of Nisan; half a month before Shavuot, on or around the twentieth of Iyar; half a month before the festival of Sukkot, on the day before Rosh HaShana. These three days are also the due dates that were established by the Sages for the setting aside of animal tithes. On each of these days one is obligated to tithe the animals that were born during the intervening period, and it is prohibited for him to eat or sell them until he does so. This is the statement of Rabbi Akiva. Ben Azzai says that the dates established by the Sages for the setting aside of animal tithes are the twenty-ninth of Adar, the first of Sivan, and the twenty-ninth of Av. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say that the dates for the animal tithes are the first of Nisan, the first of Sivan, and the twenty-ninth of Elul. And why did Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say the twenty-ninth of Elul and not the first of Tishrei, as they said the first of Nisan and Sivan? Because the first of Tishrei is the festival of Rosh HaShana, and it is not permitted to tithe on a Festival. Therefore, the Sages advanced the day of tithing the animals born over the course of the summer to the twenty-ninth of Elul.
בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה, תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, בִּפְרוֹס הַפֶּסַח, בִּפְרוֹס עֲצֶרֶת, בִּפְרוֹס הֶחָג, וְהֵן גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, וּבְאֶחָד בְּסִיוָן, וּבְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל. מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל, וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ לְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל:
Bartenura
בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה. כל השקלים היו נותנים לתוך לשכה אחת שבמקדש, ושלש פעמים בשנה נוטלין ממנה ונותנים לתוך שלש קופות שכל קופה היתה מג׳ סאין, כדי לקנות מהן קרבנות צבור. ולא היו נוטלים הכל בפעם אחת לצורך כל השנה, לפי שהרחוקים לא הביאו עדיין כל שקליהם:
בפרוס הפסח. ט״ו יום קודם המועד קרי פרוס המועד. לפי ששלשים יום קודם הרגל שואלים ודורשים בהלכות הרגל. ופרוס הוא לשון פרוסה דהיינו חצי:
והן גרנות של מעשר. שלשה פרקים הללו הן שלש גרנות של מעשר בהמה, שזמנים אלו קבעו חכמים לעשר בהמות שנולדו. וכמו שהגורן קובעת למעשר דגן, כך זמנים אלו קובעים לאסור הבהמות שנולדו באכילה עד שיעשר, אבל קודם הפרק מותר לאכול אע״פ שלא עשר. וקבעו חכמים הנך תלתא זמני למעשר בהמה כדי שיהיו בהמות מצויות לעולי רגלים, דאע״ג דמותר למכור ולשחוט ולאכול כל זמן שלא הגיע מועד הגורן, אפילו הכי לא שחטי להו אינשי עד דמעשרן, דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממוניה בדבר שאין חסר בו כלום כגון מעשר בהמה שהוא עצמו מביא מעשר ואוכלו שלמים, ואם לא היו מעשרים בשלשה פרקים הללו היו הרבה נמנעים למכור לפי שלא עשרו ולא היו בהמות מצויות לעולי רגלים:
בן עזאי אומר בכ״ט באדר. טעמייהו דכל הני תנאי ומחלוקתן מפורש פרק בתרא דבכורות:
בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה – all of the Shekalim would be placed into one chamber in the Temple and three times a year they would take from it and place them into three baskets/funds, for each basket was from three Se’ah in order to purchase from them the community offerings and they would not take all of it at one time for the needs of the entire year, for those who lived far way had not yet brought all of their Shekalim.
בפרוס הפסח – fifteen days before the Festival [of Passover] is called “half the period of preparation,” because thirty days prior to the Festival they would ask and expound upon the laws of the Festival. And the word "פרוס" is the language of a piece, meaning one-half.
והן גרנות של מעשר – these three periods are the fixed seasons for the tithing of cattle, and these times were fixed by the Sages to tithe the cattle that had been borne, and just as the harvesting season establishes for the tithing of grain, so too, these time periods establish prohibiting eating the cattle that were born until they are tithed, but prior to this period, it is permitted to eat them, even though they haven’t been tithed, but the Sages established these three times for the tithing of cattle, in order that they would be found for those who come up making pilgrimage for the Festivals, for even though it is permitted to sell and to slaughter and to eat all the time that the harvesting season had not yet arrived, even so, people would not slaughter them until they were tithed, for it is pleasant for people to fulfill a Mitzvah with their monies in which they are not lacking anything, such as the tithing of cattle, which of itself brings tithes and they eat it as a peace-offering. If they would not tithe at these three periods, many would be prevented from selling them, because they were not tithed, and there wouldn’t be cattle available for those coming up on pilgrimage.
בן עזאי אומר בכ"ט באדר – his reason is that all of these are a condition, and their disputes are explained in the last chapter of [Tractate] Bekhorot (Chapter 9, Mishnayot 5-6).