Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Shekalim Perek 1 Mishnah 1

שקלים פרק א׳ משנה א׳


On the first of Adar the court proclaims concerning the collection of shekels, i.e., the yearly half-shekel contribution to the Temple treasury made by each adult male for the purpose of buying communal offerings. And they also proclaim with regard to the obligation to uproot forbidden mixtures of diverse kinds of food crops in gardens and fields. And on the fifteenth day of the month of Adar, the Scroll [Megilla] of Esther is read in the cities [kerakim] surrounded by walls from the time of Joshua. And they also repair the roads that were damaged in the winter, and the streets, and the cisterns. And at that time they perform all that is necessary for public welfare. And they also mark the Jewish gravesites anew, so that people would know their location and avoid ritual impurity, as the previous markers may have eroded during the rainy season. And agents of the court also go out to inspect the fields for diverse kinds of food crops, to determine whether or not the farmers had in fact uprooted these seeds after the proclamation on the first of the month. If the agents of the court found that these diverse kinds had not been uprooted, they themselves would uproot them.

בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה בַּכְּרַכִּין, וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְוְאוֹת הַמַּיִם, וְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים, וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת, וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם:


באחד באדר משמיעין על השקלים – the Jewish court sends [messengers] throughout the cities of Israel and announces that they should bring their Shekalim (i.e., one-half-shekel per adult male, as per Exodus chapter 30, verses 11-16), because on the first of Nisan, one needs to bring community sacrifices from new Terumah/priest’s due, as it is written (Numbers 28:14): “That shall be the monthly burnt offering for each new moon of the year.” Renew and bring a sacrifice from the new Terumah, for we derive the months of the year of here (Numbers 28:14) from (Exodus 12:2): “It shall be the first of the months of the year for you.” Therefore, we advance it by thirty days, which is from the first day of Adar to announce that they should bring their Shekalim.

ועל הכלאים – We announce that they should reduce the other seed until there should not remain in it one-quarter of a Kab for a Seah, as is taught in Chapter Two [Mishnah One] of Mishnah Kilayim: that every Seah that has one-quarter of a Kab from another species should reduce it, and our Rabbis explained that after the seeds have ground, even one in one-thousand one must uproot everything, for every two kinds and every one kind singly is permitted, but they forbade through mixtures – but relinquishment does not belong witht his, for specifically, when they estimate after that which has been combined at the time of seeding, there is no need other than to reduce, for according to the Torah, one in two is cancelled out, but they don’t call seeding “mixed seeds” other than because of merely appearance’s sake , one must reduce, but after they grew, there is no need for renunciation, but one must uproot everything so that nothing would remain other than one of the species.

בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין – [cities] surrounded by walls from the days of Joshua the son of Nun for since it was necessary to teach [in the Mishnah] that on the fifteenth of Adar money-changers sit in the country, it teaches also everything that they would do on that day.

ומתקנים את הדרכים ואת הרחובות – and the marketplaces that were ruined vy rains during the days of he winter, we repair them for the those who come up on Pilgrimage (i.e., at Passover, Shavuot and Sukkot). But there are those who interpret – because of the killers who murder people unintentionally that are able to flee from before the blood avenger as it is written (Deuteronomy 19:3): “You shall survey the distances, [and divide into three parts the territory of the country hat the LORD your God has allotted to you, so that any manslayer may have a place to flee to].”

ואת מקואות המים – if plastered increased in them, we clean them and if their measurement is lacking, we conduct drawn water to them and complete them according to measurement – if they had there the majority of forty Se’ah from that which was proper.

ועושים כל צרכי רבים – such as monetary cases, capital cases and laws of striping and the redemption of valuation of a person or animal dedicated to the sanctuary, property set apart for priest’s or temple use, sanctified property and the handing of the bitter water to the suspected wife and the burning of the heifer and the boring through of the Hebrew bondsman’s ear, and the purification of the leper and the sending to open cavities of collected waters in order that they be found there for the people to drink from them in the days of the summer – all of these are the needs of the many.

ומציינין את הקברות – so that they will not spread tent-like for Levitical uncleanness for Kohanim arising from their being under the same shelter over a corpse, and make them pure, and this marker is when they cleanse the plaster and pour it around the grave, but during the rainy season, the plaster is dissolved/diluted and one must go back and mark it.

ויוצאים – messengers of the Jewish court.

אף על הכלאים – for even though they announced about them on the first of Adar, they do not rely upon the announcement lest the owners did not uproot them (i.e., the mixed seeds), and they themselves go out and uproot them.

באחד באדר משמיעין על השקלים. ב״ד שולחים בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהן. לפי שבאחד בניסן צריך להביא קרבנות צבור מתרומה חדשה, דכתיב (במדבר כ״ח:י״ד) זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה. חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, וילפינן חדשי השנה דהכא, מראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות י״ב:ב׳), הילכך מקדימין שלשים יום דהיינו מאחד באדר להכריז שיביאו שקליהם:

ועל הכלאים. מכריזין שימעטו הזרע האחר עד שלא ישאר בו רובע קב לסאה, כדתנן בפ״ב דכלאים כל סאה שיש בו רובע קב ממין אחר ימעט. ורבותינו פירשו, דלאחר שגדלו הזרעים אפילו אחד באלף צריך לעקור הכל, דכל תרי מילי דכל חד לחודיה שרי ונאסרו על ידי תערובת לא שייך בהו ביטול, דדוקא כשמין אחר מעורב בשעת הזרע א״צ כי אם למעט, דמדאורייתא חד בתרי בטיל ולא מקרי זורע כלאים, אלא מפני מראית העין בעלמא צריך למעט. אבל לאחר שגדלו לא שייך בהו ביטול וצריך לעקור את הכל ולא ישייר אלא אחד מן המינים:

בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין. המוקפין חומה מימות יהושע בן נון. איידי דבעי למתני דבחמשה עשר באדר שלחנות יושבין במדינה, תני נמי כל מה שהיו עושין בו ביום:

ומתקנים את הדרכים ואת הרחובות. השווקים שנתקלקלו בגשמים בימות החורף, מתקנים אותם בשביל עולי רגלים. ואית דמפרשי בשביל הרוצחים המכים נפש בשגגה שיוכלו לנוס מפני גואל הדם, כדכתיב (דברים י״ט:ג׳) תכין לך הדרך:

ואת מקואות המים. אם נתרבה בהן טיט מנקין אותן, ואם נחסר שיעורן ממשיכין להם מים שאובים ומשלימין אותן לכשיעור אם היה שם רוב ארבעים סאה מן הכשר:

ועושים כל צרכי רבים. כגון דיני ממונות ודיני נפשות, ודיני מכות, ופדיית ערכים וחרמים והקדשות, והשקאת סוטה, ושריפת פרה, ורציעת עבד עברי, וטהרת מצורע, ושולחין לפתוח בורות של מים מכונסים כדי שיהיו מצויין לעם לשתות מהן בימות החמה. דכל הנך צרכי רבים נינהו:

ומציינין את הקברות. שלא יאהילו עליהם הכהנים ועושי טהרות. והציון הוא שממחים סיד ושופכים אותו סביב הקבר, ובימות הגשמים היה הסיד נימוח וצריך לחזור ולציינו:

ויוצאים. שלוחי בית דין:

אף על הכלאים. ואע״פ שכבר הכריזו עליה באחד באדר, לא היו סומכים על ההכרזה, דשמא לא עקרום בעלים. והיו הם יוצאים ועוקרים אותם: