Mishnah.org Logo
Perek 7

Mishnayos Sanhedrin Perek 7 Mishnah 5

סנהדרין פרק ז׳ משנה ה׳

5
One who blasphemes, i.e., one who curses God, is not liable unless he utters the name of God and curses it. Rabbi Yehoshua ben Korḥa said: On every day of a blasphemer’s trial, when the judges judge the witnesses, i.e., interrogate the witnesses, they ask the witnesses to use an appellation for the name of God, so that they do not utter a curse of God’s name. Specifically, the witnesses would say: Let Yosei smite Yosei, as the name Yosei has four letters in Hebrew, as does the Tetragrammaton. When the judgment is over, and the court votes to deem the defendant guilty, they do not sentence him to death based on the testimony of the witnesses in which they used an appellation for the name of God, without having ever heard the exact wording of the curse. Rather, they remove all the people who are not required to be there from the court, so that the curse is not heard publicly, and the judges interrogate the eldest of the witnesses, and say to him: Say what you heard explicitly. And he says exactly what he heard. And the judges stand on their feet and make a tear in their garments, as an act of mourning for the desecration of the honor of God. And they do not ever fully stitch it back together again. And the second witness says: I too heard as he did, but he does not repeat the curse explicitly. And the third witness, in the event that there is one, says: I too heard as he did. In this manner, the repetition of the invective sentence is limited to what is absolutely necessary.
הַמְגַדֵּף אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ הַשֵּׁם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, בְּכָל יוֹם דָּנִין אֶת הָעֵדִים בְּכִנּוּי יַכֶּה יוֹסֵי אֶת יוֹסֵי. נִגְמַר הַדִּין, לֹא הוֹרְגִים בְּכִנּוּי, אֶלָּא מוֹצִיאִים כָּל אָדָם לַחוּץ וְשׁוֹאֲלִים אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ בְּפֵרוּשׁ, וְהוּא אוֹמֵר, וְהַדַּיָּנִים עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶן וְקוֹרְעִין וְלֹא מְאַחִין. וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ, וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ:
ה׳

עד שיפרש את השם – and he will blaspheme the name of God by name, as it states (Leviticus 24:16): “If he also pronounces the name LORD, [he shall be put to death. The whole community shall stone him;] if he has thus pronounced the Name [he shall be put to death],” that he pronounces God’s name, by Name.

בכל יום – all the time that there is give-and-take in the examination of the witnesses.

היו דנין אותן בכינוי – any person who perverts matters and speaks like he is cursing and attaches to another is called a substitute in the language of the Sages, and in the language of the Bible (Job 32:22): “For I do not know how to temper my speech – [My Maker would soon carry me off!].”

יכה יוסי את יוסי – AI heard because it is four letters [in length], and in Gematria, equals “Elo’him”/”God” (i.e., 86), therefore we use as a nickname, the name of four letters for “Yosi.”

נגמר הדין – and the Jewish court comes to state that he is guilty, they are not able to kill him based upon this testimony that they heard, for they did not hear from their lips other than the curse by nickname.

אלא מוציאים את כל האדם לחוץ – for it is a disgrace/obscenity to announce blasphemy in public.

וקורעין ולא מאיחין – forever, [and specifically] and Alexandrian seam where the tear is not recognized, but other forms of sewing are permitted.

אף אני לא שמעתי כמוהו – and he does not have to mention the blaspheming by Name.

והשלישי אומר – and he brings it like one who says: just as two are one testimony, also three are one testimony.

עד שיפרש את השם. ויברך השם בשם. שנאמר (שם כ״ד) ונוקב שם ה׳ בנקבו שם, שינקוב השם בשם:

בכל יום. כל זמן שהיו נושאים ונותנים בבדיקת העדים:

היו דנין אותן בכינוי. כל אדם שמהפך דבר ומדבר כמי שמקלל ותולה באחר קרוי כינוי בלשון חכמים. ובלשון מקרא, כי לא ידעתי אכנה (איוב ל״ב:כ״ב):

יכה יוסי את יוסי. אני שמעתי מפני שהוא בן ארבע אותיות ועולה בגימטריא אלהי״ם, לכך מכנה שם בן ארבע אותיות ליוסי:

נגמר הדין. ובאים ב״ד לומר חייב הוא, לא היו יכולים להרגו על פי עדות זו ששמעו, שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי:

אלא מוציאים את כל האדם לחוץ. דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים:

וקורעין ולא מאחין. עולמית. תפירה אלכסנדרית שאין הקריעה ניכרת, אבל שאר תפירות מותר:

אף אני שמעתי כמוהו. ואינו צריך להזכיר ברכת שם בשם:

והשלישי אומר. אתיא כמאן דאמר מה שנים עדות אחת אף שלשה עדות אחת: