Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Rosh Hashanah Perek 2 Mishnah 7

ראש השנה פרק ב׳ משנה ז׳


After the witnesses have been examined and their testimony accepted, the head of the court says: It is sanctified. And all the people respond after him: It is sanctified; it is sanctified. Whether the moon was seen at its anticipated time, on the thirtieth day of the previous month, or whether it was not seen at its anticipated time, in which case witnesses are not necessary to establish the following day as the New Moon, the court sanctifies it and formally proclaims the day as the New Moon. Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: If the new moon was not seen at its anticipated time, the court does not sanctify the New Moon on the following day, as the celestial court in Heaven has already sanctified it, precluding the need for the additional sanctification by the earthly court.

רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר מְקֻדָּשׁ, וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ. בֵּין שֶׁנִּרְאָה בִזְמַנּוֹ בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אִם לֹא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ, אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּהוּ שָׁמָיִם:


ראש בית דין אומר מקודש – as it is written (Leviticus 23:44): “So Moses declared [to the Israelites] the set times of the LORD.” From here that the head of the Jewish court says, “Sanctified.”

וכל העם עונין אחריו – As it is written (Leviticus 23:2): “[Speak to the Israelite people and say to them: These are My fixed times,] the fixed times of the LORD, which you shall proclaim [as sacred occasions].” It is read as "אתם" /”them” – for it is written defectively without the letter “VAV.”

מקודש מקודש – Two times as it is written, “sacred occasions”/"מקראי קדש" – two occasions.

שנראה בזמנו – on the night of the thirtieth [of the previous month].

אם לא נראה בזמנו – and they establish Rosh Hodesh on the thirty-first [day].

אין מקדשין אותו – The sanctification of the month is not obligatory, as the Bible states (Leviticus 25:10): “And you shall hallow the fiftieth year…” Years you sanctify, as it is obligatory upon the Jewish court to say that the year is sanctified as the Jubilee year, but you do not sanctify months, for there is no obligation upon the Jewish court to state that the month is sanctified. But when it appears at the appropriate time, we sanctify it because it needs strengthening. And the Halakha is according to Rabbi Eleazar b’Rabbi Tzadok.

ראש בית דין אומר מקודש. דכתיב (ויקרא כ״ו) וידבר משה את מועדי ה׳, מכאן שראש ב״ד אומר מקודש:

וכל העם עונין אחריו. דכתיב (שם) מועדי ה׳ אשר תקראו אותם, קרי ביה אתם, דחסר כתיב בלא וי״ו:

מקודש מקודש. תרי זימני. דכתיב (שם). מקראי קודש, שני מקראות:

שנראה בזמנו. בליל שלשים:

אם לא נראה בזמנו. וקובעין ר״ח ליל אחד ושלשים.

אין מקדשין אותו. שקדוש החודש אינה חובה, דאמר קרא (ויקרא כ״ה:י׳) וקדשתם את שנת החמשים שנה, שנים אתה מקדש, שחובה על ב״ד לומר מקודשת השנה בשנת היובל, ואין אתה מקדש חדשים, שאין חובה על ב״ד לומר החודש מקודש. וכשנראה בזמנו מקדשים אותו מפני שצריך חיזוק. והלכה כר״א ברבי צדוק: