Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Peah Perek 3 Mishnah 6

פאה פרק ג׳ משנה ו׳


Rabbi Eliezer says: a piece of ground [large enough to plant] one fourth of a kav is liable for peah. Rabbi Joshua says: it must [be large enough] to grow two seahs. Rabbi Tarfon says: it must be six by six handbreadths. R. Judah ben Batera says: [it must be large enough] for a sickle to cut at least two handfuls and the halakhah is according to his words. Rabbi Akiva says: any size of land is liable for peah and for first-fruits, and [is sufficient] for the writing of the prozbul, and also to acquire through it movable property by money, by deed, or by a claim based on undisturbed possession.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קַרְקַע בֵּית רֹבַע, חַיֶּבֶת בַּפֵּאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, הָעוֹשָׂה סָאתַיִם. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָה אוֹמֵר, כְּדֵי לִקְצֹר וְלִשְׁנוֹת. וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, חַיֶּבֶת בַּפֵּאָה, וּבַבִּכּוּרִים, וְלִכְתֹּב עָלָיו פְּרוֹזְבּוּל, וְלִקְנוֹת עִמּוֹ נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה:


קרקע בית רובע – a place where it is appropriate to sow in it one-quarter of a Kab, and they explained it as ten and one-half cubits by ten cubits by proportion.

העושה סאתים – Rabbi Yehoshua does not follow after sowing, but rather the ground that produces two Se’ah which is twelve Kabs.

לקצור ולשנות – it is the manner of reapers that he grasps a palm’s worth from the flour and reaps, as it is written (Psalms 129:7): “that affords no handful for the reaper, [no armful for the gatherer of sheaves],” that the reaper did not have a handful. And if there is among the standing corn in order to fill his hand twice, he is liable for Peah.

קרקע כל שהוא חייבת בפאה – as he holds, “the corner of your field” (Leviticus 19:9) is implied, and he is in dispute with everyone.

ובכורים – as it is written regarding them “your land” (Exodus 23:19, 24:36). And these words concern the first-fruits of wheat and barley, but the first-fruits of trees – he is not liable other than if he has land sixteen cubits around the tree which is the measure of its absorption.

ולכתוב עליה פרוזבול – Hillel instituted the Prosbul, when he saw that people were prevented from making loans to the poor because the [upcoming] seventh year cancels the debt, he instituted that one should transfer their documents to the Jewish court and write: “I transfer to you, so-and-so and so-and-so the judges every liable that I have that I will collect at the time when I desire,” and when they have written for him this document the seventh year does not cancel his debt (see Mishnah Shevi’it, Chapter 10, Mishnayot 3-4), and specifically when the borrower has a parcel of land, even a bit, and it is then considered as if the debt is collected already in the hand of the Jewish court, and further, we don’t call it (Deuteronomy 15:2): “he shall not dun,” and we consider the land, however small, as if it is worth the entire debt as there is no overreaching for land.

ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות – for movables are acquired with the land, by money, by documentation, or by claim of undisturbed possession (during a legally fixed period).

קרקע בית רובע. מקום שראוי לזרוע בו רובע הקב. ופירשו בו שהוא עשר אמות ומחצה על עשר אמות בקירוב:

העושה סאתים. רבי יהושע לא אזיל בתר זריעה, אלא קרקע המוציאה סאתיים שהן י״ב קבין:

לקצור ולשנות. דרך הקוצרים אוחז מלא כפו מן הקמה וקוצר, כדכתיב (תהלים קכט) שלא מלא כפו קוצר. ואם יש בקמה כדי למלאות כפו שני פעמים חייבת בפאה:

קרקע כל שהוא חייבת בפאה. דס״ל פאת שדך כל שהוא משמע, ופליג אכולהו:

ובבכורים. דכתיב בהו אדמתך. והני מילי בבכורי חטה ושעורה, אבל בבכורים של אילן אינו חייב אלא אם כן יש לו קרקע שש עשרה אמות סביב לאילן שהוא שיעור יניקתו:

ולכתוב עליה פרוזבול. הלל תקן פרוזבול, כשראה שהיו נמנעים מלהלוות לעניים מפני השביעית שמשמטת החוב, תקן שיהא מוסר שטרותיו לבית דין, וכותב מוסר אני לכם פלוני ופלוני הדיינין כל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה, ומשכתבו לו שטר זה שוב אין שביעית משמטת חובו. ודוקא כשיש קרקע כל דהוא ללוה דאז חשיב כאילו החוב גבוי כבר ביד בית דין ותו לא קרינא ביה לא יגוש, וחשבינן לקרקע כל שהוא כאילו שווה כל החוב דאין אונאה לקרקעות:

ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות. דמטלטלין נקנין אגב קרקע, בכסף בשטר ובחזקה, כדתנן בפ״ק דקדושין ושם מפורש: