Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Parah Perek 3 Mishnah 7

פרה פרק ג׳ משנה ז׳


If the cow refused to go out, they may not take out with it a black one lest people say, "They slaughtered a black cow" nor another red [cow] lest people say, "They slaughtered two." Rabbi Yose says: it was not for this reason but because it is said "And he shall bring her out" by herself. The elders of Israel used to go first by foot to the Mount of Olives, where there was a place of immersion. The priest that was to burn the cow was (deliberately) made unclean on account of the Sadducees so that they should not be able to say, "It can be done only by those on whom the sun has set."

לֹא הָיְתָה פָרָה רוֹצָה לָצֵאת, אֵין מוֹצִיאִין עִמָּהּ שְׁחוֹרָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, שְׁחוֹרָה שָׁחֲטוּ. וְלֹא אֲדֻמָּה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, שְׁתַּיִם שָׁחֲטוּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא מִשּׁוּם זֶה, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט), וְהוֹצִיא אֹתָהּ, לְבַדָּהּ. וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מַקְדִּימִים בְּרַגְלֵיהֶם לְהַר הַמִּשְׁחָה, וּבֵית טְבִילָה הָיָה שָׁם. וּמְטַמְּאִים הָיוּ אֶת הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, מִפְּנֵי הַצְּדוֹקִים, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּמְעֹרְבֵי שֶׁמֶשׁ הָיְתָה נַעֲשֵׂית:


ולא אדומה – they would not remove another red cow/heifer with her on the ramp/causeway.

שלא יאמרו שתים שחטו – for the All-Merciful said (Numbers 19:3): “[You shall give] it (i.e., one cow) [to Eleazar the priest. It shall be taken outside the camp [and slaughtered in his presence],” but not her and her fellow [cow].

ובית טבילה היה שם – and that same house for immersion also was hollow on top of arches because of the grave in the depth (i.e., a covered-up uncleanness discovered). But even the place of its pile of wood on the altar of the Temple and its pit that are taught further on (see Mishnayot 9 and 10 of this chapter), all of them were on top of arches.

ומטמאים היו את הכהן – in that they would place their hands upon him, as it is taught in the Mishnah further on (see Mishnah 8 of this chapter), through this he would become defiled, for the clothes of those who consume Holy Things are unclean through treading/leaning against to the heifer of a sin-offering. But Maimonides explained that they would defile him with a creeping thing or with other defiling things that defile with ritual impurity until the evening.

במעורבי שמש היתה נעשית – that they (i.e., the Sadducees) would expound (Numbers 19:9): “A man who is pure shall gather up [the ashes of the cow and deposit them outside the camp in a pure place, to be kept for water of lustration for the Israelite community],” there isn’t someone pure other than someone whose sun has set, and similarly it states (Leviticus 22:7): “As soon as the sun sets, he shall be pure, [and afterward he may eat of the sacred donations , for they are his food].” But the Sages received the teaching that [the word] “pure” that is stated in the portion of the sin-offering (I.e., Numbers 19:9, see above) it is stated is pure for tithes, which is a טבול יום/one who immersed himself that day.

ולא אדומה. לא היו מוציאין פרה אדומה אחרת עמה בככש:

שלא יאמרו שתים שחטו ורחמנא אמר ושחט אותה, ולא אותה ואת חברתה:

ובית הטבילה היה שם. ואותו בית הטבילה נמי חלול היה על גבי כיפין מפני קבר התהום. ואף מקום מערכתה וגיתה השנויין לקמן, כולן על גבי כיפין היו:

ומטמאים היו את הכהן. במה שהיו סומכים ידיהם עליו כדתנן לקמן בכך היה מיטמא, דבגדי אוכלי קודש מדרס לפרת חטאת. והרמב״ם פירש שהיו מטמאין אותו בשרץ או בשאר טומאות שמטמאים טומאת ערב

במעורבי שמש היתה נעשית. שהיו דורשים ואסף איש טהור, אין טהור אלא שהעריב שמשו, וכן הוא אומר (ויקרא כ״ב:ז׳) ובא השמש וטהר. וחכמים קבלו דטהור האמור בפרשת חטאת, טהור למעשר קאמר דהיינו טבול יום: