Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Parah Perek 11 Mishnah 5

פרה פרק י"א משנה ה׳


All that require immersion in water according to the words of the scribes defile consecrated things and invalidate terumah to be unfit, but they are permitted to unconsecrated food and second tithe, the words of Rabbi Meir. But the sages forbid second tithe. After immersion [but before the sun sets] he is permitted to all these. And if he entered the sanctuary, whether before or after his immersion, he incurs no guilt.

כֹּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ, וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, וּמֻתָּר בַּחֻלִּין וּבַמַּעֲשֵׂר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִים בַּמַּעֲשֵׂר. לְאַחַר בִּיאָתוֹ, מֻתָּר בְּכֻלָּן. וְאִם בָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ, בֵּין לִפְנֵי בִיאָתוֹ וּבֵין לְאַחַר בִּיאָתוֹ, פָּטוּר:


כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים – as for example, that he ate impure foods and drank impure liquids, and the hands and vessels that were defiled by liquids and similar things (see also Tractate Zavim, Chapter 5, Mishnah 12).

וחכמים אוסרים במעשר – and the Halakha is according to the Sages.

לאחר ביאתו – after he ritually immersed, immediately he is permitted to all of them and does not need [the arrival] of sunset.

ואם בא אל המקדש פטור – for the Torah did not forbid his coming into the Sanctuary other than on someone who was defiled by a primary source of ritual uncleanness according to the [Written] Torah, as it is written (Leviticus 5:2-3): “[Or when a person touches any impure thing – be it the carcass of impure beast] or the carcass of impure cattle or the carcass of an impure creeping thing [- and the fact has escaped him, and then being impure, he realizes his guilt;] Or when he touches human impurity [-any such impure whereby one becomes impure – and, though he has known it, the fact has escaped him, but later he realizes his guilt].”

כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים. כגון אכל אוכלין טמאין, ושתה משקין טמאין, והידים, והכלים שנטמאו במשקין, וכיוצא בהן:

וחכמים אוסרים במעשר. והלכה כחכמים:

לאחר ביאתו. לאחר שטבל, מיד הותר בכולם ואין צריך הערב שמש:

ואם בא אל המקדש פטור. דלא אסרה תורה ביאת המקדש אלא על מי שנטמא באב הטומאה דאורייתא, כדכתיב (ויקרא ה׳) בטומאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שרץ טמא: