Mishnayos Niddah Perek 10 Mishnah 4
Change text layout:
נדה פרק י׳ משנה ד׳
The corpses of a zav, and a zava, and a menstruating woman, and a woman after childbirth, and a leper, who died, transmit ritual impurity by carrying their corpses, until the flesh decays. With regard to the corpse of a gentile who died, although when alive he transmits impurity like a zav, once he dies he is ritually pure and is prevented from transmitting impurity. Beit Shammai say: The status of all women when they die is as though they were menstruating women at the time of death. Therefore, the garments that they were wearing before they died are impure and require immersion. And Beit Hillel say: Only a woman who died with the impurity of a menstruating woman has the status of a menstruating woman after death.
הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת וְהַמְצֹרָע שֶׁמֵּתוּ, מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא עַד שֶׁיִּמֹּק הַבָּשָׂר. נָכְרִי שֶׁמֵּת, טָהוֹר מִלְּטַמֵּא בְמַשָּׂא. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל הַנָּשִׁים מֵתוֹת נִדּוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין נִדָּה אֶלָּא שֶׁמֵּתָה נִדָּה:
Bartenura
מטמאין במשא. בגמרא פריך, אטו כל מת מי לא מטמא במשא. אלא מאי במשא, באבן מסמא. כלומר אבן גדולה וכבדה שאינה מיטלטלת. ואם היא מונחת על גבי כלים ומת נתון עליה אין זה משא, הואיל ואינה ראויה להטלטל עמו, ושאר מתים לא מטמו, והני מטמו מדרבנן, הואיל ומחיים מטמו באבן מסמא מדאורייתא שהרי מטמאים מושב כל שתחתיהן, גזור (בהו רבנן לאחר מיתה) שמא יתעלפו ודומה למת, ואי אמרת זב מת אינו מטמא, בזב חי שנתעלף אתי לטהורי:
עד שימוק הבשר. דמהשתא הוי מת ודאי:
נכרי שמת. אע״ג דמחיים הרי הוא כזב לכל דבריו ומטמא באבן מסמא, משמת, טהור מלטמא באבן מסמא, הואיל וטומאת זיבה שעליו מחיים אינה אלא מדברי סופרים:
כל הנשים. מחזקינן להו כנדות, ומטבילין כלים שהיו עליהן סמוך ליציאת נשמה אע״פ שלא נגעו בהן לאחר מיתה. לפי שבראשונה היו מטבילין כלים על גבי נדות מתות, והיו נדות חיות מתביישות, שאפילו במיתתן הן משונות משאר נשים, התקינו שיהיו מטבילין על גבי כל הנשים, מפני כבודן של נדות חיות:
ובית הלל אומרים אין נדה אלא שמתה נדה. דלית להו לבית הלל האי תקנתא:
מטמאים במשא – The Gemara (Tractate Niddah 69b) raises an objection: Does not every corpse convey uncleanness through carrying (i.e., why did the Mishnah restrict to only the cases mentioned)? But rather, carriage means through a stone used for closing a pit (i.e., the corpse was put on a closing – immovable-stone). That is to say, a large and heavy stone that is not carried. But if it (i.e., the stone) is placed upon utensils and the corpse is upon it, this is not carrying, for appropriate to be carried with it, and the rest of the corpses do not defile but thee define according to the Rabbis. For since according to the Torah, when a living person [who is impure] defiles with a stone used for closing a pit for they defile while sitting anything that is underneath them, they [the Rabbis for those individuals after death] decreed lest they faint and it is similar to death, but if one should say that a dead person with gonorrhea does not defile, a living person with gonorrhea who faints would lead to defiling.
עד שימוק הבשר – that from now, the person is certainly dead.
נכרי שמת – even though while he is alive, he is like a person with gonorrhea for -all matters and defiles with a stone used for closing a pit, once he dies, he is pure from defiling with a stone used for closing a pit, for the defilement of flux is upon him while alive, but [his defilement] is only from the words of the Scribes.
כל הנשים- they are under the presumption of being menstruant women, and we immerse utensils that were upon them near the time that their souls departed even though they didn’t touch them after death. Because at first they would immerse utensils that are upon all menstruant women that died, but the living menstruant women were embarrassed, for even in their deaths they were different from other women, [the Rabbis] enacted that they would immerse that which is upon all women, because of the honor of the living menstruating women.
ובית הלל אומרים אין נדה שלא שמנצה נדה – The School of Hillel does not hold by this enactment.