Mishnayos Nedarim Perek 11 Mishnah 1
Change text layout:
נדרים פרק י"א משנה א׳
And these are the vows that he, the husband or father, can nullify: The first category consists of matters that involve affliction for the woman who took the vow. For example, if a woman vowed: If I bathe, or: If I do not bathe; if she vowed: If I adorn myself [etkashet], or: If I do not adorn myself. Rabbi Yosei said: These are not vows of affliction.
וְאֵלּוּ נְדָרִים שֶׁהוּא מֵפֵר, דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עִנּוּי נֶפֶשׁ, אִם אֶרְחָץ וְאִם לֹא אֶרְחָץ, אִם אֶתְקַשֵּׁט וְאִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִנּוּי נָפֶשׁ:
Bartenura
אלו נדרים. בגמרא מפרש דנדרים ושבועות קתני, דבלשון חכמים שבועות בכלל נדרים הם:
אם ארחץ ואם לא ארחץ. הכי קאמר, הנאת רחיצה אסורה עלי לעולם אם ארחץ היום, הרי נדר. אם לא ארחץ, שבועה שלא ארחץ, הרי שבועה. וכן אם אתקשט, הנאת קישוט אסורה עלי לעולם אם אתקשט היום. אם לא אתקשט, שבועה שלא אתקשט:
אמר ר״י אין אלו נדרי עינוי נפש. אנדר בלבד פליג ר׳ יוסי על ת״ק, ואמר דהנאת רחיצה אסורה עלי לעולם אם ארחץ היום, אין זה נדר של עינוי נפש, שהרי אפשר לה שלא תרחץ היום ולא תהיה הנאת רחיצה אסורה עליה לעולם, ומניעת יום אחד מרחיצה אינו עינוי נפש, דניוול של יום אחד לא הוי ניוול. ואין הלכה כר״י. ובין האב ובין הבעל נדרי עינוי נפש הוא דמפירין, דכתיב (במדבר ל׳:י״ז) בין איש לאשתו בין אב לבתו, מקיש אב לבעל, מה בעל אינו מיפר אלא נדרי עינוי נפש, אף אב אינו מיפר אלא נדרי עינוי נפש. ורמב״ם פסק שהאב מיפר כל נדרים ושבועות אפילו אותן שאינן של עינוי נפש, שנאמר (שם) כל נדריה ואסריה:
ואלו נדרים – In the Gemara (Tractate Nedarim 80b) it explains that vows and oaths are taught, that in the language of the Sages, oaths are within the category of vows.
אם ארחץ ואם לא ארחץ – this is what it said: “the benefit of washing is forbidden upon me forever if I shall wash today,” behold this is a vow. “If I shall not wash, an oath that I shall not wash,” behold this is an oath. And similarly, “if I shall adorn myself, the benefit of adorning/dressing is forbidden upon me forever if I adorn myself today,” “if I don’t adorn myself,” is an oath that I will not adorn myself.
אמר ר"י אין אלו נדרי עינוי נפש (vows referring to privation of the necessities of life) – regarding the vow alone Rabbi Yossi disputes the first Tanna/teacher, and [when he] states that the benefit of washing is forbidden upon me if I shall wash today,” this is not a vow of privation of the necessities of life, for behold, it is possible for her that she will not wash today and that the benefit of washing won’t be forbidden upon her forever. But the prevention/refraining from washing for one day is not a privation of the necessities of life, for a neglected appearance for one day (by not bathing) is not considered self-neglect (see Tractate Nedarim 80a). But the Halakha is not according to Rabbi Yossi. But whether the father or the husband, vows of privation of the necessities of life are ones that are absolved, as it is written (Numbers 30:17): “[These are the laws that the LORD enjoined upon Moses] between a man and his wife, and between a father and his daughter [while in her father’s household by reason of her youth],” there is an analogy between two laws that rest on a biblical intimation of the father to the husband. Just as the husband does not absolve anything other than vows of privation of the necessities of life, so also the father does not absolve anything other than vows of privation of the necessities of life. But Maimonides made the legal determination that the father absolves all vows and oaths, even those that are not referring to privation of the necessities of life, as it states (Numbers 30:6): “none of her vows or self-imposed obligations [shall stand].”