Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Nazir Perek 3 Mishnah 6

נזיר פרק ג׳ משנה ו׳


One who vowed many days of naziriteship while outside Eretz Yisrael, and completed his naziriteship, and afterward came to Eretz Yisrael, in order to bring the offerings at the end of his naziriteship, Beit Shammai say: He must be a nazirite for thirty days, so that he has observed a term of naziriteship in ritual purity in Eretz Yisrael, and Beit Hillel say: He is a nazirite from the beginning, that is, he must observe his entire naziriteship again. The mishna cites a related story: An incident occurred with regard to Queen Helene, whose son had gone to war, and she said: If my son will return from war safely, I will be a nazirite for seven years. And her son returned safely from the war, and she was a nazirite for seven years. And at the end of seven years, she ascended to Eretz Yisrael, and Beit Hillel instructed her, in accordance with their opinion, that she should be a nazirite for an additional seven years. And at the end of those seven years she became ritually impure, and was therefore required to observe yet another seven years of naziriteship, as ritual impurity negates the tally of a nazirite. And she was found to be a nazirite for twenty-one years. Rabbi Yehuda said: She was a nazirite for only fourteen years and not twenty-one.

מִי שֶׁנָּזַר נְזִירוּת הַרְבֵּה וְהִשְׁלִים אֶת נְזִירוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא לָאָרֶץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נָזִיר בַּתְּחִלָּה. מַעֲשֶׂה בְהִילְנִי הַמַּלְכָּה, שֶׁהָלַךְ בְּנָהּ לַמִּלְחָמָה, וְאָמְרָה, אִם יָבֹא בְנִי מִן הַמִּלְחָמָה בְשָׁלוֹם אֱהֵא נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים, וּבָא בְנָהּ מִן הַמִּלְחָמָה, וְהָיְתָה נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים. וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים עָלְתָה לָאָרֶץ, וְהוֹרוּהָ בֵית הִלֵּל שֶׁתְּהֵא נְזִירָה עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים נִטְמֵאת, וְנִמְצֵאת נְזִירָה עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא הָיְתָה נְזִירָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה:


והשלים את נזירותו ואח"כ בא לארץ – for Naziriteship is not practiced other than in the Land [of Israel] because of the Levitical uncleanness of the heathen countries, and whomever made the vow of Naziriteship outside the land [of Israel] we obligate him to ascend to the Land of Israel and practice there his Naziriteship.

נזיר בתחלה – he is required to observe in the Land of Israel according to the number of the days that he vowed for his Naziriteship and the days that he observed outside the Land [of Israel] is as if he had not observed his Naziriteship at all.

אמר ר"י לא היתה נזיה אלא ארבע עשרה שנה – Rabbi Yehuda holds like Rabbi Eliezer wo stated above in our chapter [in Mishnah 4], that [a Nazirite] who became defiled on the day of completion, does not lose other than thirty days, and because of this, it is stated, that Queen Helena who became defiled at the end of fourteen years which on the day of completion, she did not lose everything and was not required to count another seven years, but rather, only thirty days, and because it was not a complete year, it did not count in the total, and this same law applies as if he said, that she was not a Nazirite other than for fourteen years and thirty days.

והשלים את נזירותו ואח״כ בא לארץ. שאין נזירות נוהגת אלא בארץ, משום טומאת ארץ העמים. ומי שנדר נזירות בחוצה לארץ מחייבין אותו לעלות לארץ ישראל ולהיות נוהג שם נזירותו:

נזיר בתחלה. צריך לנהוג בארץ ישראל כמנין הימים שנדר בנזירות, והימים שנהג בנזירות בחוצה לארץ כאילו לא נהג בהם נזירות כלל:

אמר רבי יהודה לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה. רבי יהודה סבירא ליה כר״א דאמר לעיל בפרקין הנטמא ביום מלאת אינו סותר אלא שלשים יום, ומשום הכי קאמר דהילני המלכה שנטמאה בסוף ארבע עשרה שנה שהיה ביום מלאת לא סתרה הכל ולא הוצרכה למנות עוד שבע שנים אחרות אלא ל׳ יום בלבד. ולפי שלא היתה שנה שלימה לא מנאה בחשבון והרי הוא כאילו אמר לא היתה נזירה אלא י״ד שנה ושלשים יום: