Mishnah.org Logo
Perek 1

Mishnayos Nazir Perek 1 Mishnah 2

נזיר פרק א׳ משנה ב׳

2
If one said: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from grape seeds, or: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from grape skins, or: From shaving, or: From impurity, he is a nazirite. And all details of naziriteship are incumbent upon him. Not only does the prohibition he mentioned take effect, he is bound by all of the strictures of naziriteship. If one said: I am hereby like Samson, like the son of Manoah, like the husband of Delilah, like the one who tore off the doors of Gaza, like the one whose eyes were gouged out by the Philistines, he is a nazirite like Samson, whose halakhot are explained in the next mishna (see Judges, chapters 13–16). What is the difference between a permanent nazirite and a nazirite like Samson, both of whom remain nazirites forever? In the case of a permanent nazirite, if his hair grows too heavy for him, he lightens it by cutting some hair with a razor, and he then brings three animals as a sin-offering, a burnt-offering, and a peace-offering, like one who completes his term of naziriteship. And if he becomes ritually impure, he brings the offering for impurity brought by a regular nazirite who became impure. By contrast, in the case of a nazirite like Samson, if his hair grows heavy he may not lighten it, since he is entirely prohibited from cutting his hair. And if he becomes impure, he does not bring an offering for impurity.
הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַחַרְצַנִּים, וּמִן הַזַּגִּים, וּמִן הַתִּגְלַחַת, וּמִן הַטֻּמְאָה, הֲרֵי זֶה נָזִיר וְכָל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו. הֲרֵינִי כְשִׁמְשׁוֹן, כְּבֶן מָנוֹחַ, כְּבַעַל דְּלִילָה, כְּמִי שֶׁעָקַר דַּלְתוֹת עַזָּה, כְּמִי שֶׁנִּקְּרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו, הֲרֵי זֶה נְזִיר שִׁמְשׁוֹן. מַה בֵּין נְזִיר עוֹלָם לִנְזִיר שִׁמְשׁוֹן. נְזִיר עוֹלָם, הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ, מֵקֵל בְּתַעַר וּמֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת. וְאִם נִטְמָא, מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה. נְזִיר שִׁמְשׁוֹן, הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ, אֵינוֹ מֵקֵל. וְאִם נִטְמָא, אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה:
ב׳

הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים – if he mentioned one of all of these, he is a Nazirite as if he said, “I have become a Nazirite,” unspecified. But because the it was necessary to teach at the end [of the Mishnah] that of an eternal/life-long Nazirite and a Nazirite [like]/in the status of Samson, all of the details of Naziriteship are not upon them, it teaches here that all of the details of Naziriteship are upon him.

מה בין נזיר עולם וכו' – Our Mishnah is deficient and should be read as follows: and if he took a vow to become an eternal Nazirite, behold, he is an eternal Nazirite. And what is the difference between an eternal/ life-long Nazirite and a Nazirite [like/ in the status of Samson? A life-long Nazirite, if his hair became too heavy, he lightens it with a razor from one twelve-month period to another that we derive from Absalom, who was a life-long Nazirite, as it is written concerning him (II Samuel 14:26): “When he cut his hair – he had to have it cut every year, for tit grew too heavy for him,” and it is written there (Leviticus 25:29): “the redemption period shall be a year.”

ואם נטמא טינו מביא קרבן טומאה – and even ab initio it is permissible to be defiled, for Samson would defile himself with the dead, and it is a well-known maxim, as it is taught, it he became ritually defiled, which implies indeed de-facto, but not ab initio, because the first clause [of the Mishnah] teaches concerning a life-long Nazirite – and if he became ritually defiled, the last clause [of the Mishnah] also [teaches] concerning a Nazirite in the status of Samson, “and if he became ritually defiled.”

הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים וכו׳ אם הזכיר אחד מכל אלו, הרי זה נזיר כאילו אמר הריני נזיר סתם. ומשום דבעי למתנא סיפא דנזיר עולם ונזיר שמשון אין כל דקדוקי נזירות עליהם, תנא הכא כל דקדוקי נזירות עליו:

מה בין נזיר עולם וכו׳ מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ואם נדר להיות נזיר עולם הרי זה נזיר עולם. ומה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער מי״ב חדש לי״ב חדש דילפינן מאבשלוס שהיה נזיר עולם וכתיב ביה (שמואל ב י״ד:כ״ו) ויהי מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו וכתיב התם (ויקרא כ״ה:כ״ט) ימים תהיה גאולתו:

ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה. ואפילו לכתחלה מותר ליטמא דשמשון היה מטמא למתים והכי גמירי לה והאי דקתני אם נטמא דמשמע דיעבד אין לכתחלה לא משום דתנא רישא גבי נזיר עולם ואם נטמא תנא סיפא נמי גבי נזיר שמשון ואם נטמא: