Mishnayos Mikvaos Perek 2 Mishnah 2
Change text layout:
מקואות פרק ב׳ משנה ב׳
If a mikveh was measured and was found lacking [in its prescribed quantity], all things which had been purified in it, whether in private domain or in a public domain, are accounted unclean retroactively. To what does this rule apply? To a serious uncleanness. But in the case of a lesser uncleanness, for instance if he ate unclean foods or drank unclean liquids, or if his head and the greater part of his body entered into drawn water, or if three logs of drawn water fell on his head and the greater part of his body, and he then went down to immerse himself and he is in doubt whether he immersed himself or not, or even if he did immerse himself there is [still] a doubt whether the mikveh contained forty seahs or not, or if there were two mikvehs, one containing forty seahs and not the other, and he immersed himself in one of them but does not know in which of them he immersed himself, in such a doubt he is accounted clean. Rabbi Yose considers him unclean, for Rabbi Yose says: anything which is presumed to be unclean always remains in a condition of unfitness until it is known that it has become clean; but if there is a doubt whether a person became unclean or caused uncleanness, it is to be accounted clean.
מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְנִמְצָא חָסֵר, כָּל טָהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ, בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, טְמֵאוֹת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּטֻמְאָה חֲמוּרָה. אֲבָל בְּטֻמְאָה קַלָּה, כְּגוֹן אָכַל אֳכָלִים טְמֵאִים, וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִים, בָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִים, אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, וְיָרַד לִטְבֹּל, סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל, אֲפִלּוּ טָבַל, סָפֵק יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין בּוֹ. שְׁנֵי מִקְוָאוֹת, אֶחָד יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, וְאֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ, טָבַל בְּאַחַד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן טָבַל, סְפֵקוֹ טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, שֶׁרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְחֶזְקַת טֻמְאָה, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁטָּהַר. אֲבָל סְפֵקוֹ לִטָּמֵא וּלְטַמֵּא, טָהוֹר:
Bartenura
בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות. אע״ג דספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור, הרי ספק טהרה הוא ולא ספק טומאה:
בטומאה חמורה. באב הטומאה שמטמאתו מן התורה:
טומאה קלה. דרבנן:
אכל אוכלים טמאים. אכל חצי פרס מאוכלים טמאים, או שתה רביעית משקין טמאין, נפסל גופו מלאכול בתרומה, ופוסל את התרומה מדרבנן. וכולן משמונה עשר דבר שגזרו בו חכמים, וכולן מפורשים פרק קמא דשבת:
ואפילו טבל. דהשתא איכא תרתי לריעותא, שמא לא טבל כלל, ואפילו טבל, שמא קודם טבילה נתחסר, אפילו הכי ספיקו טהור:
רבי יוסי מטמא. ואפילו בטומאה דרבנן. משום דגברא בחזקת טומאה:
אבל ספיקו ליטמא ולטמא. כגון ספק אכל אוכלים טמאים או לא אכל, הרי ספיקו ליטמא. או ודאי אכל אוכלים טמאים, ספק נגע בככר של תרומה ספק לא נגע, הרי ספיקו לטמא, בהני מטהר רבי יוסי, דאין כאן חזקת טומאה. ואין הלכה כר׳ יוסי:
בין ברשות היחיד בין ברה"ר טמארות – even though that doubtful ritual impurity in the public domain, its doubt is presumed to be [a status] of ritual purity, this is doubtful ritual purity and not doubtful ritual impurity.
בטומאה חמורה – it is a primary source of ritual impurity that defiles him from the Torah.
טומאה קלה – of the Rabbis.
אכל אוכלים טמאים – he ate one-half of a piece from ritually impure food or drank a quarter [of a LOG] (i.e., the liquid measurement of the displacement of one-and-one-half eggs) of ritually impure liquid, his body is invalidated from consuming Terumah/heave-offering [if he is a Kohen], and all of this is explained in the first chapter of Tractate Shabbat (see Mishnah 4 in the Bartenura commentary in the first of the eighteen decrees).
ואפילו טבל – and now there are two causes for suspicion or doubt; perhaps he did not immerse [in a Mikveh] at all and even if he had immersed [in a Mikveh] perhaps prior to immersion it was lacking [enough water]. Nevertheless, his doubt [regarding his actions leaves him] in a status of being ritually pure.
רבי יוסי מטמא – and even with ritual impurity according to the Rabbis. Because a person is in the presumptive status of being ritually impure.
אבל ספיקו ליטמא ולטמא – as for example, if he at ritually impure [foods] or he didn’t eat, behold his doubt [of status] is to be considered ritually defiled. Or, he certainly ate ritually impure foods, but there is doubt if he made contact with a loaf of heave-offering or didn’t make contact with it, his doubtful status is to cause ritual impurity, that in these, Rabbi Yossi makes him ritually pure, for there is no presumption here of ritual impurity. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi.