Mishnah.org Logo
Perek 11

Mishnayos Menachos Perek 11 Mishnah 6

מנחות פרק י"א משנה ו׳

6
The mishna continues to describe the shewbread Table: And there were four panels of gold there, which stood on the ground and rose above the height of the Table, and they split up at their upper ends, above the Table, so that the rods upon which the shewbread was placed could rest upon the panels. In this manner the panels would support the shewbread. There were two panels for this arrangement and two panels for that arrangement, and there were twenty-eight rods, each of which was shaped like half of a hollow reed. There were fourteen rods for this arrangement and fourteen rods for that arrangement. Neither the arranging of the rods for the new shewbread, nor their removal from the arrangement of the old shewbread, overrides Shabbat. Rather, a priest enters the Sanctuary on Shabbat eve, i.e., Friday before sundown, and removes each of the rods from between the loaves. And according to Rabbi Meir he then places each rod in the space between the two arrangements, along the length of the Table. Then, on Shabbat, he places the new shewbread on the Table without the rods, and he inserts the rods between the loaves at the conclusion of Shabbat. The mishna concludes: All the vessels that were in the Temple, including the Table, were placed so that their length was from east to west, along the length of the Temple.
אַרְבָּעָה סְנִיפִין שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, מֻפְצָלִין מֵרָאשֵׁיהֶן, שֶׁהָיוּ סוֹמְכִים בָּהֶן, שְׁנַיִם לְסֵדֶר זֶה וּשְׁנַיִם לְסֵדֶר זֶה. וְעֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה קָנִים, כַּחֲצִי קָנֶה חָלוּל, אַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה וְאַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה. לֹא סִדּוּר קָנִים וְלֹא נְטִילָתָן דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, אֶלָּא נִכְנָס מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְשׁוֹמְטָן וְנוֹתְנָן לְאָרְכּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן. כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, אָרְכָּן לְאָרְכּוֹ שֶׁל בָּיִת:
ו׳

מפוצלין – to give the heads of the branches the staves between the cakes of the shewbread heads shaped into forked branches [at the top], that as the number of the staves, so too the number of the forked branches.

ארבעה עשר לסדר זה – six loaves that were in the order of the arrangement on the pile of wood on the altar in the Temple. For four of them, each of them had three branches, there were twelve staves, but for the uppermost it only needed two because there is no burden upon it, hence [there are] fourteen. The lowest loaf did not need anything, because it was placed immediately on the golden table (see Tractate Menahot 97a).

לא סדור קנים – in a new pile of wood on the altar.

לא נטילתן – from the old [pile] supersedes the Sabbath.

נכנס מערב שבת ושומטן – from between each and every loaf, and he places them on the length of the table. And on the next day, he arranges the bread, and on Saturday night (i.e., after the Sabbath), he places the reeds between each bread according to the statute.

ארכן לארכו של הבית – from east to west they would be placed by their length, except for the Ark whose length is according to the width of the Temple, for the staves/poles that were in the Ark would protrude and press/squeeze the curtain and they are similar a woman’s two breasts, as it states (I Kings 8:8): “The poles projected so that the ends of the poles were visible in the sanctuary in front of the Shrine,” and the poles were placed according to the width of the Ark, for had they been according to the length of the Ark, there would not have been each pole other than the measurement of the width of the Ark which is a one-and-one-half cubits, and two men carry the Ark with two poles, two from one side and two from the other, and they would not be able to enter between each pole, it certainly was placed in their width, and they wee from east to west that they would press the curtain, so it is found that the Ark was according to the width of the Temple.

מפוצלין. לתת ראשי קנים באותן פיצולים. וכמנין הקנים כך מנין הפצולים:

ארבעה עשר לסדר זה. שש חלות שהיו בסדר המערכת. לארבעה מהן לכל אחת שלשה קנים, הרי שנים עשר קנים, והעליונה אינה צריכה אלא שנים לפי שאין עליה משאוי, הרי ארבעה עשר. החלה התחתונה אינה צריכה כל עיקר, לפי שמונחת על טהרו של שלחן:

לא סדור קנים. במערכה החדשה:

ולא נטילתן. מעל הישנה, דוחה שבת:

נכנס מערב שבת ושומטן. מבין כל לחם ולחם, ומניחם לארכו של שלחן, ולמחר מסדר הלחם, ולמוצאי שבת נותן הקנים בין כל לחם כמשפטן:

ארכן לארכו של בית. ממזרח למערב היו מונחין בארכן. חוץ מן הארון שארכו לרחבו של בית, שהבדים שבארון היו בולטים ודוחקין בפרוכת ודומין כשני דדי אשה, שנאמר (במלכים א ח׳:ח׳) ויאריכו הבדים ויראו, והבדים לרחבו של ארון היו מונחים, דאילו לארכו של ארון היו בדים לא היה בין בד לבד אלא שיעור רוחב הארון דהיינו אמתא ופלגא, ותרי גברי הנושאים בשני בדים את הארון שנים מכאן ושנים מכאן לא הוו מצי ליכנס בין בד לבד, אלא ודאי לרחבו נתונים, והם היו ממזרח למערב שהרי היו דוחקים בפרוכת, נמצא ארכו של ארון לרחבו של בית: