Mishnah.org Logo

Mishnayos Menachos Perek 10 Mishnah 5

מנחות פרק י׳ משנה ה׳

5

Once the omer was sacrificed people would emerge and find the marketplace of Jerusalem full of the flour from the parched grain of the new crop that was permitted by the waving and the sacrifice of the omer offering. That filling of the marketplace with the new crop was performed not with the approval of the Sages; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: They would do so with the approval of the Sages. From the moment that the omer offering was sacrificed, the produce of the new crop was permitted immediately. For those distant from Jerusalem, the new crop is permitted from midday and beyond. From the time that the Temple was destroyed, Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted that the day of waving the omer, the sixteenth of Nisan, is entirely prohibited, i.e., one may partake of the new crop only the next day. Rabbi Yehuda said: But isn’t it forbidden by Torah law, as it is stated: “And you shall eat neither bread, nor parched grain, nor fresh grain, until this selfsame day, until you have brought the offering of your God” (Leviticus 23:14)? This means that the new crop is prohibited on the day of the waving unless permitted by sacrifice of the offering. And if so, for what reason is it permitted for those distant to eat the new crop from midday and beyond, when the Temple is standing? It is due to the fact that they know that the members of the court are not indolent in its sacrifice, and certainly by midday the sacrifice of the omer offering has been completed.

מִשֶּׁקָּרַב הָעֹמֶר, יוֹצְאִין וּמוֹצְאִין שׁוּק יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהוּא מָלֵא קֶמַח וְקָלִי, שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּרְצוֹן חֲכָמִים הָיוּ עוֹשִׂים. מִשֶּׁקָּרַב הָעֹמֶר, הֻתַּר הֶחָדָשׁ מִיָּד, וְהָרְחוֹקִים מֻתָּרִים מֵחֲצוֹת הַיּוֹם וּלְהַלָּן. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁיְּהֵא יוֹם הָנֵף כֻּלּוֹ אָסוּר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא מִן הַתּוֹרָה הוּא אָסוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג), עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. מִפְּנֵי מָה הָרְחוֹקִים מֻתָּרִים מֵחֲצוֹת הַיּוֹם וּלְהַלָּן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן יוֹדְעִין שֶׁאֵין בֵּית דִּין מִתְעַצְּלִין בּוֹ:

ה׳
Bartenura

שלא ברצון חכמים – that he decreed that lest one eats from the new crop (i.e., grain that ripened before Passover. The Torah prohibits harvesting and eating this produce until after the Omer offering on the 16th of Nisan) when they reap prior to offering up the Omer sacrifice, and this is already certain flour that has been harvested prior to the Omer.

ר' יהודה אומר ברצון חכמים – that they did not decree lest he eats when he harvests/reaps. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda.

והרחוקים – that do not know if the Omer was yet offered.

מותרים מחצו היום ולהלן – as its reason will be taught further on.

שיהא יום הנף – the sixteenth of Nisan that on it they would wave the Omer (see also Tractate Rosh Hashanah, Chapter Four, Mishnah Three and also Tractate Sukkah, Chapter 3, Mishnah 12).

כולו אסור – to eat on it the new crop.

אמר ר' יהודה – to the Tanna of our Mishnah, for Rabban Yohanan [ben Zakkai] ordained/established the practice.

והלא מן התורה אסור – at the time [of the Torah], when the Temple didn’t exist. For two Biblical verses are written, one verse states (Leviticus 23:14): “Until that very day/עד עצם היום הזה, [until you have brought the offering of your God, you shall eat no bread or parched grain or fresh ears,” that it implies that the essence of [that] entire day it is prohibited, up to and including, and the other verse states (Leviticus 23:14): “until you have brought the offering of your God,” that implies that after [bringing] the sacrifice of the Omer it is permitted. How so? Here (i.e., in the second part of the verse just quoted), at the time when the Temple exists; there (i.e., the first part of the verse), at the time when the Temple does not exist. Hence, we see that at the time when the Temple does not exist, the Omer is not offered, it is that the day of waving is completely forbidden (and see the parallel Mishnah mentioned above from Tractate Rosh Hashanah, Chapter 4, Mishnah 3). But the Gemara (Tractate Menahot 68b) responds that what is taught in the Mishnah: “Rabban Yohanan ben Zakkai ordained that the day of waving [of the Omer, the Second Day of Passover] should be wholly prohibited [in respect to new produce],” you should not say, that he ordained, but rather that he expounded and ordained, that is to say, he expounded on these Biblical verses in public and informed them that this is the law, that the day of waving [of the Omer] should be wholly prohibited from the Torah from when the Temple was destroyed. But there are those who expound upon the Gemara (see also Tractate Menahot 68a), that the new crop is not prohibited from the Torah on the sixteenth day of Nisan at the time when there is no Temple but rather only until the eastern horizon is broken through/filled with light in the morning of the sixteenth day [of Nisan], as it is written (Leviticus 23:14): “Until that very day,” up to, but not including, and Rabban Yohanan ben Zakkai ordained that the day of waving would be wholly prohibited, because speedily the Temple should be rebuilt and people would say last year, did we not consume it (i.e., the new crop) from when the eastern horizon is broken through/filled with light, that now also we will eat, but they did not known that at the time of the Temple (i.e., when it existed), it was forbidden to eat new crops until the Omer was offered, as it is written (Leviticus 23:14): “until you have brought the offering of your God. And this we explained in the chapter [of Tractate Sukkah], “The Stolen Lulav” [Chapter 3, Mishnah 12].

שלא ברצון חכמים. דגזרי שמא יאכל מן החדש כשקוצר קודם שיקריבו העומר, וזה שכבר הוא קמח ודאי נקצר קודם העומר:

ר' יהודה אומר ברצון חכמים. דלא גזרו שמא יאכל כשקוצר. והלכה כר' יהודה:

והרחוקים. שאינן יודעים אם עדיין קרב העומר:

מותרים מחצות היום ולהלן. כדקתני טעמא לקמן:

שיהא יום הנף. יום ששה עשר בניסן שבו מניפין את העומר:

כולו אסור. לאכול בו חדש:

אמר רבי יהודה. לתנא דמתניתין, וכי רבן יוחנן התקין:

והלא מן התורה אסור. בזמן שאין בית המקדש קיים. דתרי קראי כתיבי, כתוב אחד אומר עד עצם היום הזה, דמשמע דעצמו של יום כולו אסור דעד ועד בכלל, וכתוב אחד אומר (ויקרא כ״ג:י״ד) עד הביאכם את קרבן אלהיכם, דמשמע דלאחר קרבן העומר מותר, הא כיצד, כאן בזמן שבית המקדש קיים, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים. אלמא בזמן שאין בית המקדש קיים שאין העומר קרב הוי יום הנף כולו אסור מן התורה. ומשני בגמרא דהא דתנן התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור, לא תימא התקין אלא דרש והתקין, כלומר שדרש מקראות הללו ברבים והודיעם שכך הדין שיום הנף כולו אסור מן התורה משחרב בית המקדש. ואית דמפרשי בגמרא, שאין החדש אסור מן התורה ביום ט''ז בניסן בזמן שאין מקדש אלא עד שיאיר פני המזרח שחרית ביום ט''ז, דכתיב עד עצם היום הזה, עד ולא עד בכלל, והתקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור, משום מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא הוה אכלינן משהאיר המזרח, השתא נמי ניכול, והן אינן יודעים דבזמן המקדש אסור לאכול חדש עד שיקריב העומר, דכתיב עד הביאכם את קרבן אלהיכם. והכי מפרשינן לה בפרק לולב הגזול: