Mishnah.org Logo
Perek 10

Mishnayos Menachos Perek 10 Mishnah 3

מנחות פרק י׳ משנה ג׳

3
How would they perform the rite of the harvest of the omer? Emissaries of the court would emerge on the eve of the festival of Passover and fashion the stalks of barley into sheaves while the stalks were still attached to the ground, so that it would be convenient to reap them. The residents of all the towns adjacent to the site of the harvest would assemble there, so that it would be harvested with great fanfare. Once it grew dark, the court emissary says to those assembled: Did the sun set? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: Did the sun set? They again say: Yes. The court emissary next says to those assembled: Shall I reap the sheaves with this sickle? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: With this sickle? The assembly says: Yes. The court emissary then says to those assembled: Shall I place the gathered sheaves in this basket? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: In this basket? The assembly says: Yes. If the sixteenth of Nisan occurs on Shabbat, the court emissary says to the assembled: Shall I cut the sheaves on this Shabbat? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: On this Shabbat? The assembly says: Yes. The court emissary says to those assembled: Shall I cut the sheaves? And they say to him in response: Cut. The emissary repeats: Shall I cut the sheaves? And they say to him: Cut. The emissary asks three times with regard to each and every matter, and the assembly says to him: Yes, yes, yes. The mishna asks: Why do I need those involved to publicize each stage of the rite to that extent? The mishna answers: It is due to the Boethusians, as they deny the validity of the Oral Law and would say: There is no harvest of the omer at the conclusion of the first Festival day of Passover unless it occurs at the conclusion of Shabbat. The publicity was to underscore that the sixteenth of Nisan was the proper time for the omer harvest.
כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂים. שְׁלוּחֵי בֵית דִּין יוֹצְאִים מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂים אוֹתוֹ כְרִיכוֹת בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לִקְצֹר. וְכָל הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם, מִתְכַּנְּסוֹת לְשָׁם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל. כֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁכָה, אוֹמֵר לָהֶם, בָּא הַשָּׁמֶשׁ, אוֹמְרִים, הֵן. בָּא הַשָּׁמֶשׁ, אוֹמְרִים הֵן. מַגָּל זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. מַגָּל זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. קֻפָּה זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. קֻפָּה זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. בְּשַׁבָּת אוֹמֵר לָהֶם, שַׁבָּת זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. שַׁבָּת זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. אֶקְצֹר, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ קְצֹר. אֶקְצֹר, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ קְצֹר. שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ הֵן, הֵן, הֵן. וְכָל כָּךְ לָמָּה. מִפְּנֵי הַבַּיְתוֹסִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים, אֵין קְצִירַת הָעֹמֶר בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב:
ג׳

כריכות – they wrap up and tie the tops of the spikes/ears of corn as large as a fist.

מתכנסות לשם – at the conclusion of the Holy Day when they cut it.

כדי נקצר בעסק גדול – with the great sound. That the Sadducees will know that the conclusion of the first Holy Day [of Passover] they reap it, because they did not admit to this, as will be seen further on.

אמר להן – the reaper , to the people of the villages that are standing upon him: Did the sun set? And they respond to him: “Yes.”

מגל זה – meaning to say, shall I reap the grain with this scythe?

קופה זו – shall I put the grain into this basket?

שבת זו – shall I reap on this Sabbath? And they said to him: “Yes.”

שלש פעמים – he asks them about each and every matter.

וכל כך – that he would ask. Why?

מפני הצדוקים והביתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב – other than on Saturday night (i.e., after the Sabbath day), as it is written (Leviticus 23:15): “[And from the day on which you bring the sheaf of elevation offering -] the day after the sabbath – you shall count off [seven weeks].” From the first day after the Sabbath of creation is implied, and it is a tradition in our hands that from the day after the sabbath which is the conclusion of the first Holy Day of Passover, whether it occurs on a weekday or whether it occurs on a Sabbath. And similarly, we found in the Book of Joshua (5:11): “On the day after the Passover offering, on that very day, they ate of the produce of the country, unleavened bread and parched grain,” for behold it states in the Torah (Leviticus 23:14): “Until that very day, [until you have brought the offering of your God], you shall eat no bread or parched grain or fresh ears,” but from after that it held in suspense the permission of the new grain on the aftermath [of the first day] of Passover, the matter was clear that the aftermath of [the first day of] Passover is what permits the new grain and on it, they reap the Omer whether the first Holy Day of Passover occurs on a weekday or whether it occurs on the Sabbath. And therefore, the reapers raise their voices in order that the Boethusians will hear it and to remove it (i.e., the practice of waiting until the Saturday night after the holiday) from their hearts. And they reap the Omer at night and not during the day, as it is written (Leviticus 23:15): “And from the day on which you bring the sheaf of elevation offering – the day after the sabbath – you shall count off seven weeks. They must be complete,” and it is impossible to be “complete” unless one begins to count from the beginning of the nighttime, for the nighttime is the beginning of the day, and behold it states (Deuteronomy 16:9): “start to count the seven weeks when the sickle is first put to the standing grain,” so we see that the reaping is at night at the time when they begin to count.

כריכות. כורכים וקושרים ראשי שבלים מלוא אגרוף:

מתכנסות לשם. למוצאי יום טוב כשקוצרים אותו:

כדי שיהא נקצר בעסק גדול. בקול המולה גדולה. שיכירו הצדוקים שבמוצאי יום טוב קוצרים אותו משום דאינהו לא מודו בהאי, כדלקמן:

אמר להן. הקוצר, לבני העיירות העומדים עליו, בא השמש, ואמרו לו הין:

מגל זה. כלומר, אקצור התבואה במגל זה:

קופה זו. אכניס התבואה לתוך קופה זו:

שבת זו. אקצור בשבת זו, ואמרו לו הין:

שלש פעמים. שואל להן כל דבר ודבר:

וכל כך. שהיה שואל, למה:

מפני הצדוקים וביתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב. אלא במוצאי שבת, דכתיב (ויקרא כ״ג:ט״ו) וספרתם לכם ממחרת השבת, ממחרת שבת בראשית משמע, ומסורת בידינו מאבותינו דהאי ממחרת השבת, היינו ממחרת יום טוב ראשון של פסח בין שחל בחול בין בשבת. וכן מצינו בספר יהושע (ה׳ י״א) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלי, והרי נאמר בתורה (שם) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, ומאחר שתלה היתר החדש במחרת הפסח הדבר ברור שמחרת הפסח הוא המתיר את החדש ובו קוצרים העומר בין שחל יום טוב ראשון של פסח בחול בין שחל להיות בשבת. ולפיכך הקוצרים מגביהין קולם כדי שישמעו הבייתוסים ולהוציא מלבן. וקוצרים העומר בלילה ולא ביום, דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם וגו׳ שבע שבתות תמימות תהיינה, וא״א להיות תמימות אלא אם כן מתחיל למנות מתחלת הלילה, שהרי הלילה תחלת היום הוא, והרי הוא אומר (דברים ט״ז:ט׳) מהחל חרמש בקמה תחל לספור, אלמא הקצירה בלילה הוא בשעה שמתחיל למנות: