Mishnayos Meilah Perek 2 Mishnah 4
Change text layout:
מעילה פרק ב׳ משנה ד׳
One is liable for misuse of the burnt offering from the moment that it was consecrated. Once it was slaughtered it was rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight. Once its blood was sprinkled, one is liable to receive karet for eating it, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure. And one is not liable for misuse of the hides, but one is liable for misuse of the flesh until it leaves to the place of the ashes.
הָעוֹלָה, מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהֻקְדְּשָׁה. נִשְׁחֲטָה, הֻכְשְׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה. נִזְרַק דָּמָהּ, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא. וְאֵין מוֹעֲלִין בְּעוֹרָהּ, אֲבָל מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר עַד שֶׁיֵּצֵא לְבֵית הַדָּשֶׁן:
Bartenura
ואין מועלין בעורה. דלכהנים היא, כדכתיב (שם ז,) עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה:
אבל מועלין בבשר. כל זמן שהוא נשרף על גבי המזבח. דכליל הוא:
עד שתצא לבית הדשן. שמרימים כל האפר מעל המזבח ומשליכים אותו לבית הדשן. ושוב אין בה מעילה, שכבר נעשית מצותה:
ואין מועלין בעורה – because it belongs to the Kohanim, as it is written (Leviticus 7:8): “the priest [who offers a man’s burnt offering] shall keep the skin of the burnt offering that he offered.”
אבל מועלין בבשר – all the time that is burnet on the altar, it is burnt entirely.
עד שתצא לבית הדשן – when they lift all the ashes from top of the altar and cast them in the ash heap. And furthermore, there is no sacrilege, for its command had already been done/fulfilled.