Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Megillah Perek 4 Mishnah 10

מגילה פרק ד׳ משנה י׳


The incident of Reuben, about which it says: “And Reuben went and lay with Bilhah, his father’s concubine” (Genesis 35:22), is read from the Torah in public but not translated, so that the uneducated not come to denigrate Reuben. The incident of Tamar (Genesis, chapter 38) is read in public and also translated. The first report of the incident of the Golden Calf, i.e., the Torah’s account of the incident itself (Exodus 32:1–20), is read and translated, but the second narrative, i.e., Aaron’s report to Moses of what had taken place (Exodus 32:21–24) is read but not translated. The verses constituting the Priestly Benediction (Numbers 6:24–26) and the incident of David and Amnon (II Samuel, chapter 13) are neither read nor translated. One may not conclude the Torah reading with by reading from the Prophets the account of the Divine Chariot (Ezekiel, chapter 1), so as not to publicize that which was meant to remain hidden. And Rabbi Yehuda permits it. Rabbi Eliezer says: One may not conclude with section from the Prophets beginning with: “Make known to Jerusalem her abominations” (Ezekiel 16:2), because it speaks derogatively of the Jewish people.

מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן (בראשית לה), נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם. מַעֲשֵׂה תָמָר (בראשית לח), נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם. מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן (שמות לב), נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם. וְהַשֵּׁנִי (שם), נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם. בִּרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו), מַעֲשֵׂה דָּוִד (שמואל ב י״א:כ״ז) וְאַמְנוֹן (שמואל ב יג), לֹא נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין. אֵין מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה (יחזקאל א), וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַפְטִירִין בְּהוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַיִם (יחזקאל ט״ז:ב׳):


מעשה אמנון ותמר נקרא ומיתרגם – and we are not fearful for the dear ones of David, and this [pragmatically] is that it is not written, Amnon, the son of David, as we need to say further on.

מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם – and we are not fearful for the dear ones of Israel

מעשה עגל השני – from (Exodus 32:21-25): “Moses said to Aaron, [[What did this people do to you that you have brought such great sin upon them?’],” until “Moses saw that the people [were out of control…]” and the verse (Exodus 32:35): “Then the LORD sent a plague upon the people [for what they did with the calf that Aaron made],” all of these are read but are not translated [to Aramaic] because of the honor of Aaron.

ברכת כהנים – which is read but not translated because it has in it (Numbers 6:26): “The LORD bestow His favor (or “lift up His countenance) upon you [and grant you peace!], so that people would not say that the Holy One, blessed be He lifts up His countenance, and they do not know that Israel is appropriate for to lift up one’s countenance/face to them.

מעשה דוד ואמנון – is not read in the Haftarah and is not translated. All of these verses in which it is written in them “Amnon the son of David,” but those in which are stated “Amnon” alone, but we said above that the Episode of Amnon and Tamar is read and translated.

אין מפטירין במרכבה – perhaps we would come to question it and preoccupy [ourselves] with it. [NOTE: We do recite the Haftarah of Ezekiel, Chapter 1 on the first day of Shavuot].

אין מפטירין בהודע את ירושלים – (Ezekiel 16) because of the honor/dignity of Jerusalem; but the Halakha is not according to Rabbi Eliezer.

מעשה אמנון ותמר נקרא ומיתרגם. ולא חיישינן ליקריה דדוד. והוא, דלא כתיב אמנון בן דוד, כדבעינן למימר לקמן:

מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם. ולא חיישינן ליקרא דישראל:

מעשה עגל השני. מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם וגו׳ ופסוק ויגוף ה׳ את העם, כל אלו נקראים ולא מתרגמין, משום יקרא דאהרן:

ברכת כהנים. נקראים ולא מתרגמין משום דאית ביה ישא ה׳ פניו אליך, שלא יאמרו הקב״ה נושא פנים והן אינן יודעים שכדאי הן ישראל לשאת להם פנים:

מעשה דוד ואמנון. לא נקראים בהפטרה, ולא מיתרגמין, כל אותן פסוקים שכתוב בהם אמנון בן דוד. אבל אותן שנאמר בהן אמנון סתם, הא אמרינן לעיל מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם:

אין מפטירין במרכבה. דלמא אתי לשיולי ולעיוני בה:

ור׳ יהודה מתיר. והלכה כמותו:

אין מפטירין בהודע את ירושלים. (יחזקאל ט״ז:ב׳). משום יקרא דירושלים. ואין הלכה כר׳ אליעזר: