Mishnayos Megillah Perek 4 Mishnah 1
Change text layout:
מגילה פרק ד׳ משנה א׳
One who reads the Megilla may position himself as he wishes, either standing or sitting. Whether one person reads the Megilla or two people read it together, they have fulfilled their obligation. In a place where the people are accustomed to recite a blessing over the reading, one should recite a blessing. And in a place where it is customary not to recite a blessing, one should not recite a blessing. The mishna records several laws governing public Torah readings. On Mondays and Thursdays during the morning service and on Shabbat during the afternoon service, three people read from the Torah; one may neither decrease the number of readers nor add to them. And one does not conclude with a reading from the Prophets [haftara] on these occasions. Both the one who begins the reading and the one who concludes the reading from the Torah recite a blessing; one recites before the beginning of the reading and one recites after its conclusion, but the middle reader does not recite a blessing.
הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב. קְרָאָהּ אֶחָד, קְרָאוּהָ שְׁנַיִם, יָצְאוּ. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ. וְשֶׁלֹּא לְבָרֵךְ, לֹא יְבָרֵךְ. בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבְשַׁבָּת בַּמִּנְחָה, קוֹרִין שְׁלֹשָׁה, אֵין פּוֹחֲתִין וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:
Bartenura
הקורא את המגילה עומד ויושב. רצה עומד רצה יושב:
קראוה שנים. ביחד.
יצאו. ולא אמרינן שני קולות אין נשמעין כאחד, דכיון דחביבא להו יהבי דעתייהו:
מקום שנהגו לברך. אחריה, יברך. אבל לפניה חייב לברך בכל מקום שלש ברכות, על מקרא מגילה, ושעשה נסים, ושהחיינו. בין בלילה בין ביום. דקריאה של יום עיקר דכתיב (אסתר ט׳:כ״ח) והימים האלה נזכרים ונעשים. ואיכא למאן דאמר דכיון שבירך שהחיינו בלילה לא יברך ביום שהחיינו. והכי מסתברא:
ואין מוסיפין עליהן. שלא יקשה לצבור. מפני שהן ימי מלאכה. ושבת במנחה נמי סמוך לחשיכה הוא, שהרי כל היום היו רגילים לדרוש. ומהאי טעמא נמי אין מפטירין:
הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. המתחיל לקרות בתורה ראשון, מברך לפניה. והאחרון, החותם שהוא המשלים, מברך לאחריה. וכל שאר הקורין בתורה אין מברכין לא לפניה ולא לאחריה. והאידנא נהיגי עלמא דכולהו מברכין לפניה ולאחריה, גזירה משום הנכנסים ולא שמעו הראשון שבירך לפניה ויאמרו אין ברכה בתורה לפניה, ומשום היוצאים ולא ישמעו החותם מברך לאחריה, והראשונים לא ברכו. ויאמרו אין ברכה בתורה לאחריה:
הקורא את המגילה עומד ויושב – if he wants, he stands; if he wants, he sits.
קראוה שנים – together
יצאו – and we don’t that two voices are not heard as one, for since it (i.e., the Megillah reading) is beloved to them, they pay attention.
מקום שנהגו לברך אחריה יברך – but before [the Reading of the Megillah] it is required to recite in every place three blessings: “on the reading of the Megillah,” “who has performed miracles,” and “who has kept us alive,” whether at night or during the day, for the reading of the day is the essence, as it is written (Esther 9:28): “Consequently, these days are recalled and observed…” There is, according to the one who says that since he recited the blessing ”who has kept us alive” at night, he should not recite “who has kept us alive” in the daytime, and this makes sense.
ואין מוסיפין עליהן – that they would not make it difficult for the congregation because they are working days and on Shabbat at Minhah is also close to darkness, since the entire day [of Shabbat] they were accustomed to preach/expound [on the Torah], and for that reason also, we don’t recite a Haftarah.
הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה – The person who begins to read in the Torah first recites the blessing before [the reading] and the last person who closes the blessing through which he completes [the reading] recites the blessing after it, and all the others who read the Torah do not recite a blessing either before or after. But nowadays, the entire [Jewish] world practiced that everyone recites a blessing before it (i.e., the reading of the Torah) and after it, as a decree lest those who enter [the synagogue late] and did not hear the first person who recited the blessing before it and would say that there is no blessing of the Torah before [the reading], and because of those who leave [the synagogue early] and who did not hear [the last person] who closes the blessing who recites a blessing after it, and the first ones [that he heard] did not say a blessing and they would say that there is not blessing of the Torah after [the reading].