Mishnah.org Logo

Mishnayos Megillah Perek 1 Mishnah 1

מגילה פרק א׳ משנה א׳

1

The Megilla is read on the eleventh, on the twelfth, on the thirteenth, on the fourteenth, or on the fifteenth of the month of Adar, not earlier and not later. The mishna explains the circumstances when the Megilla is read on each of these days. Cities [kerakin] that have been surrounded by a wall since the days of Joshua, son of Nun, read the Megilla on the fifteenth of Adar, whereas villages and large towns that have not been walled since the days of Joshua, son of Nun, read it on the fourteenth. However, the Sages instituted that the villages may advance their reading to the day of assembly, i.e., Monday or Thursday, when the rabbinical courts are in session and the Torah is read publicly, and the villagers therefore come to the larger towns.

מְגִלָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כְּרַכִּין הַמֻּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת, קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אֶלָּא שֶׁהַכְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה:

א׳
Bartenura

מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר – at times on this [day] and at times on that [day] as is explained further on.

מימות יהושע בן נון קורין בט"ו – as it is written (Esther 9:19): “That is why village Jews, who live in unwalled towns observe the fourteenth day of the month of Adar…” And when those in unwalled towns [read the Megillah] on the fourteenth [of Adar], we infer from it that those are in walled cities read on the fifteenth [of Adar]. And this is from the time of Joshua [son of Nun], which we derive by analogy from [the usage of the words] פרזי פרזי . It is written here (Esther 9:19): “village Jews” and it is written there (Deuteronomy 3:5): “…apart from a great number of unwalled towns.” Just as there, [it is] from the time of Joshua, so here too, [it is] from the time of Joshua. And they established that cities surrounded by a wall from the days of Joshua, even though they now lack a wall , should read [the Megillah] on the fifteenth [of Adar] like Shushan/Susa, in order to distribute honor to the Land of Israel that was destroyed during the days of Mordecai and Esther, in order that they [residents in the Land of Israel] would read [the Megillah] like those who live in Shushan and would be considered as if they are walled cities, even though right now they are destroyed. And there would be a reminder to the Land of Israel through this miracle, and since Joshua began to fight with the Amalekites first, as it is written (Exodus 17:14): “[Then the LORD said to Moses,] ‘Inscribe this in a document as a reminder to the, and read it aloud to Joshua: [I will utterly blot out the memory of Amalek from under heaven]!’” Therefore, they mention it [Amalek – the ancestors of Haman] from the days of Joshua.

אלא שהכפרים מקדימין – that is to say, in the aftermath that, those [who live] in walled cities read [the Megillah] on the fifteenth [of Adar] and those who are not in walled cities [read] on the fourteenth [of Adar], everyone is within this principle. So how do we find further [that one can read the Megillah] on the eleventh, the twelfth or on the thirteenth [of Adar]? Rather, those who dwell in villages were given permission to advance their reading to the gathering [i.e., market] day [prior to Purim], on the Monday of the week before the fourteenth [of the month] or the Thursday of the week [before the fourteenth] , which are the gathering day, when the villagers gather together in the villages for judgment, since the Jewish courts sit on Mondays and Thursdays according to the ordinance of Ezra [the Scribe]. Alternatively, the villagers gather together in the cities [that are unwalled] on Mondays and Thursdays to hear the reading of the Torah. But the villagers are not so expert to read [the Torah] and need that it should be read for them by one of the city-dwellers. And the Sages did not trouble them to return and come on the fourteenth [of Adar], in order that they would be free on Purim day to provide for the needs of the festive Purim meal to those who dwell in the cities. And they [the Sages] found a hint for this from the Bible, as it is written (Esther 9:31): “These days of Purim shall be observed at their proper time[s, as Mordecai the Jew – and now Queen Esther – has obligated them to do…” and if Mordecai and Esther had not established anything other than the fourteenth and fifteenth [of Adar] which is written in the Bible, let the verse say, “in their time.” What is the meaning of “at their proper time[s]?” We learn from it two other times/occasions other than those that are written in the Megillah; but it was not necessary for the Bible to include the thirteenth [of Adar] as a day appropriate for reading [the Megillah] since the essence of the miracle [of Purim] was on that day, since on it they [i.e., the Jews] gathered to be avenged of their enemies, whether in Shushan or in the rest of the [one-hundred and twenty-seven] provinces. By force, the Bible only had to include the eleventh and the twelfth [of Adar], and we don’t say that it includes the sixteenth and seventeenth [of Adar] for after the fourteen and fifteenth [of Adar] mentioned in the Megillah, as the Bible states (Esther 9:27): “[to observe these two days] in the manner prescribed/ולא יעבור [and at the proper time each year].”

מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר. פעמים בזה ופעמים בזה כדמפרש ואזיל:

מימות יהושע בן נון קורין בט״ו. דכתיב (אסתר ט׳:י״ט) על כן היהודים הפרזים עושים את יום י״ד, ומדפרזים בי״ד ש״מ דמוקפין בט״ו. ומימות יהושע, נפקא לן ג״ש מפרזי פרזי, כתיב הכא היהודים הפרזים וכתיב התם (דברים ג׳:ה׳) לבד מערי הפרזי, מה להלן מימות יהושע אף כאן מימות יהושע. ותקנו שהכרכים המוקפים חומה מימות יהושע אע״פ שאין להם חומה עכשיו יקראו בט״ו כמו שושן, כדי לחלוק כבוד לא״י שהיתה חרבה בימי מרדכי ואסתר, כדי שיהיו קורין כבני שושן ויחשבו כאילו הם כרכים המוקפים אע״פ שהם עתה חרבין, ויהיה זכרון לא״י בנס זה. ולפי שיהושע התחיל להלחם בעמלק תחלה וכתיב (שמות י״ז:י״ד) כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, לפיכך הזכירו מימות יהושע:

אלא שהכפרים מקדימין. כלומר מאחר שמוקפין קורין בט״ו ושאין מוקפין בי״ד הכל בכלל, והיכי משכחת תו י״א י״ב וי״ג, אלא שהכפרים נתנו להם רשות להקדים קריאתן ליום הכניסה יום ב׳ בשבת שלפני י״ד, או ה׳ בשבת, שהן יום הכניסה שהכפרים מתכנסים בעיירות למשפט, לפי שב״ד יושבים בב׳ וה׳ בתקנת עזרא. א״נ מתכנסין הכפרים לעיירות בב׳ וה׳ לשמוע קריאת התורה, והכפרים אינם בקיאים כל כך לקרות וצריכים שיקראנה להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמים לחזור ולבא ביום י״ד, כדי שיהיו פנויים ביום פורים להספיק צרכי סעודת פורים לבני העיירות. ומצאו לדבר זה רמז מן המקרא דכתיב (אסתר ט׳:ל״א) לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, ואי לא תקון מרדכי ואסתר אלא י״ד וט״ו הכתובים במקרא, לימא קרא בזמנם, מאי זמניהם, ש״מ עוד ב׳ זמנים אחרים חוץ מאותן הכתובים במגילה, וי״ג לא צריך קרא לרבויי שיהא ראוי לקריאה, שעיקר הנס בו היה, שבו נקהלו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מדינות. על כרחך לא רבי קרא אלא י״א וי״ב. ואין לומר דרבי ט״ז וי״ז שלאחר י״ד וט״ו הכתובים במגילה, דאמר קרא (שם) ולא יעבור: