Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Machshirin Perek 2 Mishnah 10

מכשירין פרק ב׳ משנה י׳


If one found produce on the road: If the majority [of the inhabitants] gathered produce into their homes, he is exempt [from tithes]; If [the majority gathered it] for selling in the market, he is liable [for tithes]; If they were half and half, the produce is demai. A granary into which both Israelites and non-Jews put their produce, If the majority were non-Jews, [the produce must be considered] certainly untithed; If the majority were Israelites, [it must be considered] demai; If they were half and half, [it must be considered] certainly untithed, the words of Rabbi Meir. But the sages say: even if they were all non-Jews, and only one Israelite put his produce into the granary, [it must be considered] demai.

הַמּוֹצֵא פֵרוֹת בַּדֶּרֶךְ, אִם רֹב מַכְנִיסִין לְבָתֵּיהֶן, פָּטוּר. וְלִמְכֹּר בַּשּׁוּק, חַיָּב. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, דְּמַאי. אוֹצָר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים מַטִּילִין לְתוֹכוֹ, אִם רֹב נָכְרִים, וַדַּאי. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל, דְּמַאי. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, וַדַּאי, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ כֻלָּם נָכְרִים וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד מַטִּיל לְתוֹכוֹ, דְּמַאי:


אם רוב מכניסין לבתיהן פטור - from tithing (see also Tractate Maaserot, Chapter 1, Mishnah 5).

למכור בשוק חייב – that the majority brings [produce] to sell in the marketplace, it is from the house they bring it, and it is already liable [for tithing]. Another explanation: If the majority [of people] bring it into their homes, they are exempt [from tithing] because they regularly tithe prior to bringing it into the house in order that they would be able to eat from them [other than a snack/incidental meal]. For after they brought them into the house, they have immediately become susceptible for tithing. Therefore, what falls from them on the path/road is exempt from tithing, because it is under the presumption of having been tithed, but when they bring them [into the marketplace] to sell, it is the manner to bring them in as eatables forbidden pending the separation of sacred gifts/טבל, because one is able to eat from them an incidental meal/snack, therefore, that which falls from them is not under the presumption of being tithed.

אם רוב נכרים ודאי – Rabbi Meir, according to his reasoning, who holds that there is no acquisition [of land] for heathens in the Land of Israel to release them from tithing, and produce that grew in the fields of heathens are liable for tithing, for the heathen simply did not tithe, therefore, they are definitely eatables forbidden pending the separation of sacred gifts/טבל.

ואם רוב ישראל דמאי – according to the law of produce that is found in the hands of commoners [who are generally observing certain customs regarding tithes and Levitical uncleanness], that one needs to separate from them the tithe of the tithe (i.e., the tithe that the Levite gives to the Kohen) and the Second Tithe.

וחכמים אומרים וכו' – the Sages hold that there is acquisition [of land] for heathens in the Land of Israel to release them from tithing. But there wasn’t an Israelite who would put [his produce] into it (i.e., the storage bin). Everything is doubtfully tithed, for the produce of that Israelite, for they (i.e., the produce) is liable [for tithing]. And the Halakha is according to the Sages.

אם רוב מכניסין לבתיהן פטור. מלעשר

למכור בשוק חייב. שרוב מביאין למכור בשוק, מן הבית מביאין אותו, וכבר נתחייב. פירוש אחר, אם רוב מכניסין לבתיהן, פטור, לפי שרגילין לעשר קודם שיכניס לבית כדי שיוכלו לאכול מהן. דלאחר שהכניסום לבית, מיד הוקבעו למעשר הלכך, מה שנופל מהם בדרך פטור מן המעשר, לפי שהוא בחזקת מעושר. אבל כשמכניסין למכור, דרכו להכניסן טבל, לפי שיכול לאכול מהן עראי, הלכ הנופל מהן אינו בחזקת מעושר:

אם רוב נכרים ודאי. ר׳ מאיר לטעמיה דסבירא ליה אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשר, ופירות שגדל בקרקעות של נכרי, חייבים במעשר, והנכרי פשיטא דלא עישר, הלכך ודאי טבל הן:

ואם רוב ישראל דמאי. כדין פירות הנמצאים ביד עם הארץ, שצריך להפריש מהן תרומת מעשר ומעשר שני:

וחכמים אומרים וכו׳ חכמים סבירא להו יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשר. ואם לא היה ישראל מטיל לתוכו, היה הכל פטור מן המעשר. אבל כשיש אפילו ישראל אחד שמטיל לתוכו, הכל דמאי, בשביל פירותיו של אותו ישראל, שהן חייבין. והלכה כחכמים: