Mishnayos Maaser Sheni Perek 4 Mishnah 6
Change text layout:
מעשר שני פרק ד׳ משנה ו׳
If one took possession from the owner of maaser sheni for a sela, but before he had time to redeem it, it stood at the price of two selas, he may give him one sela and make a profit of one sela and the maaser sheni remains his. If he took possession from the owner of maaser sheni for two selas, but before he had time to redeem it, it stood at the price of one sela, he may give him one sela out of hullin [money] and one sela of his maaser sheni money. If the owner was an am haaretz, he should give him out of [maaser sheni of] demai.
מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בְּסֶלַע, וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בִּשְׁתַּיִם, נוֹתֵן לוֹ סֶלַע, וּמִשְׂתַּכֵּר בְּסֶלַע, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ. מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בִּשְׁתַּיִם, וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּסֶלַע, נוֹתֵן לוֹ סֶלַע מֵחֻלִּין וְסֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ. אִם הָיָה עַם הָאָרֶץ, נוֹתֵן לוֹ מִדְּמָאי:
Bartenura
משך ממנו מעשר בסלע. המוכר מעשר שני, כדי שיתחלל על דמי המכירה ויהיו המעות נתפסים בקדושת מעשר, דבכי האי גונא שרי למכרו. והא דתנן בפרק קמא אין מוכרין אותו, היינו להוליכו לירושלים ולא שיהיו המעות נתפסים בקדושת מעשר. וכשמשך המעשר לקנותו היה שוה סלע ולא הספיק ליתן הדמים עד שעמד בשתים, שהמעשר לא יצא לחולין עד שיתן דמיו למוכר:
נותן לו סלע. לפי שקנאו במשיכה, ומרויח הלוקח סלע שנתייקר. וצריך לפדותו כשער של עכשיו בשתי סלעים, שהמעשר לא יצא לחולין עד שיתן דמיו למוכר. והסלע אחד של מעשר שני שלו ואוכלו בירושלים:
עד שעמד בסלע. וצריך ליתן למוכר שני סלעים שקנאו במשיכה, והוא נפדה בסלע אחד כשער של עכשיו. הלכך נותן לו דמי סלע מדמי חולין שלו, ובו נפדה המעשר, והסלע השני נותן לו מדמי מעשר שני שלו. ואין זה כפורע חובו ממעשר שני, לפי שבתחלת המקח היה עומד לכך שיאכל המוכר שתי סלעים בירושלים אם לא הוזל:
אם היה עם הארץ נותן לו מדמיו. ואם היה המוכר עם הארץ נותן לו שני הסלעים מדמי החולין שלו, לפי שאין מוסרין דמי מעשר לעם הארץ. ואית דגרסי מדמאי אם יש לו דמי מעשר של דמאי נותן לו סלע אחד מאותן דמים, דמוסרין דמי דמאי לעם הארץ:
משך ממנו מעשר בסלע – A person who sells Second Tithe, in order to make it profane via the monies [acquired] through the sale, and that the monies will be seized for the holiness of the [Second] Tithe, for in this manner, it is permitted to sell it. And as it is taught in the first chapter [Mishnah 1], we don’t sell it, that is to carry it to Jerusalem and not so that the monies will be seized in the holiness of [Second Tithe]. For when he “pulled” the [Second] Tithe to formally acquire it, it was worth a Selah, but he did not have sufficient time to give the money until it stood at two [Selas]. And the [Second] Tithe does not become non-sacred produce until he gives the monies to the seller.
נותן לו סלע – for since he acquired it through “pulling,” and the purchase gains a Sela when it becomes more expensive. But he must redeem it according to the current market price of two Selas. For the [Second] Tithe does not become non-sacred produce until he gives the monies to the seller. But the one Sela’s worth of Second Tithe is his and he consumes it in Jerusalem.
עד שעמד בסלע – and he must give to the seller two Selas that he acquired it through “pulling,” and it is redeemed with one Sela according to the current market price. Therefore, he gives him the monies of a Sela from the monies of his non-sacred produce. And through that, the [Second] Tithe is redeemed. But the second Sela he he gives him from the monies of his own Second Tithe like someone who repays his loan obligation from the monies of Second Tithe, because at the outset of the transaction, he was standing for the fact that the seller would consume two Selas-worth in Jerusalem if it did become cheaper in price.
אם היה עם הארץ נותן לו מדמיו – for if the seller was an ignoramus (i.e., who probably did not tithe), he gives him two Selas from the monies of his non-sacred produce, for we do not transfer monies of [Second] Tithe to an ignoramus. And there are those who read this – from doubtfully-tithed produce, if he has the [Second] Tithe monies from doubtfully-tithed produce, he gives him one Selar from those monies and transfers the monies of the doubtfully-tithed produce to the ignoramus.