Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Maaser Sheni Perek 2 Mishnah 4

מעשר שני פרק ב׳ משנה ד׳


Vetches of second tithe may be eaten when still tender. And they may be brought into Jerusalem and taken out again. If they became unclean: Rabbi Tarfon says: they must be divided among pieces of dough. But the sages say: they may be redeemed. [Vetches] of terumah: Bet Shammai says: they must be soaked and rubbed in a state of purity, but may be given as food [to an animal] in a state of impurity. Bet Hillel says: they must be soaked [only] in a state of purity, but they may be rubbed and given as food [to an animal] in a state of impurity. Shammai says: they must be eaten dry [only]. Rabbi Akiba says: whatever is done with them may be done in a state of impurity.

כַּרְשִׁינֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יֵאָכְלוּ צִמְחוֹנִים, וְנִכְנָסִין לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצְאִין. נִטְמְאוּ, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִתְחַלְּקוּ לְעִסּוֹת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִפָּדוּ. וְשֶׁל תְּרוּמָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שׁוֹרִין וְשָׁפִין בְּטָהֳרָה, וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שׁוֹרִין בְּטָהֳרָה, וְשָׁפִין וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה. שַׁמַּאי אוֹמֵר, יֵאָכְלוּ צָרִיד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כָּל מַעֲשֵׂיהֶן בְּטֻמְאָה:


כרשיני – In the Arabic language, KARS’NA, and they are not food for humans other than in an emergency in the years of famine.

ונכנסים לירושלים ויוצאים – Even though that with the rest of produce, we hold that Second Tithe that goes into Jerusalem, one is not able to take it out from there, concerning vetches/horse-beans, they were lenient.

יתחלקו לעיסות – and they are not like the rest of [Second] Tithe that was became impure that we redeem them and even in Jerusalem, but vetches/horse-beans, since they are not human food, we don’t redeem them, as Rabbi Tarfon holds, we don’t redeem the sanctified things to feed them to dogs. Therefore, we divide them among pure lumps of dough of Second Tithe and we place in each lump of dough from these vetches/horse beans that were defiled a little bit by a little bit less than the size of an egg, for he who eats [a quantity] less than the size of an egg is not defiled from others nor does he defile others and as such he eats them.

וחכ"א יפדו – like the rest of Second Tithe [they should be redeemed] and the Halakha is according to the Sages.

שורין – [soak them] in water and rub them into the meat in ritual purity, with the washing of the hands, since [one’s mere] hands are second-degree of Levitical uncleanness which invalidate the Priest’s due.

ומאכילין – to cattle

יאכלו צריד – (See also, Mishnah Eduyot, Chapter 1, Mishnah 8) [The word צריד ] is the language of “dry matter,” such as the dry-matter of meal offerings (Tractate Pesahim 20a), which is the place of the meal-offering where the oil did not reach it; that is to say, it should be eaten dry, so that liquid should not be upon them at the time of eating, in order that they would be not recognized as susceptible to receive defilement.

כל מעשיהם בטומאה – and even soaking. But the Halakha is not according to Rabbi Akiba.

כרשיני. בלשון ערבי כרסנ״א, ואינם מאכל אדם אלא מדוחק בשנות רעבון:

ונכנסים לירושלים ויוצאים. אע״ג דבשאר פירות קיימא לן דמעשר שני הנכנס לירושלים אין יכולין להוציאו משם, בכרשינין הקילו:

יתחלקו לעיסות. ואינו כשאר מעשר שנטמא שפודין אותו ואפילו בירושלים, אבל כרשינים לפי שאינן מאכל אדם אין פודין אותן, דסבר רבי טרפון אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, הלכך יתחלקו לעיסות טהורות של מעשר שני וישימו בכל עיסה ועיסה מן הכרשינים הללו שנטמאו פחות פחות מכביצה, דאוכל פחות מכביצה אינו לא מיטמא מאחרים, ולא מטמא אחרים, וככה יאכלו אותן:

וחכמים אומרים יפדו. כשאר מעשר שני. והלכה כחכמים:

שורין. במים ושפין על הבשר, בטהרה, בנטילת ידים, שסתם ידים שניות ופוסלות את התרומה:

ומאכילין. לבהמה:

יאכלו צריד. לשון יובש, כמו צריד של מנחות [פסחים כ] שהוא מקום של המנחה שלא הגיע שם שמן. כלומר יאכלו יבשים שלא יהא עליהם משקה בשעת אכילה, כדי שלא יהיה ניכר שהוכשרו לקבל טומאה:

כל מעשיהם בטומאה. ואפילו השרייה. ואין הלכה כרבי עקיבא: