Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Maaser Sheni Perek 2 Mishnah 1

מעשר שני פרק ב׳ משנה א׳


Second tithe is set apart for eating, for drinking and for anointing; for eating what is usually eaten, for drinking what is usually drunk, and for anointing what is usually used for anointing. One may not anoint oneself with wine or with vinegar, but one may anoint oneself with oil. One may not spice oil of second tithe, nor may one buy spiced oil with second tithe money. But one may spice wine. If honey or spices fell into wine and improved its value, the improved value [is divided] according to the proportion. If fish was cooked with leek of second tithe and it improved in value, the improved value [is divided] according to the proportion. If dough of second tithe was baked and it improved in value, the whole improved value is second [tithe]. This is the general rule: whenever the improvement is recognizable the improved value [is divided] according to the proportion, but whenever the improved value is not recognizable the improved value belongs to the second [tithe].

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, נִתָּן לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה, לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, לָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ. לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן. אֵין מְפַטְּמִין שֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְאֵין לוֹקְחִין בִּדְמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁמֶן מְפֻטָּם, אֲבָל מְפַטֵּם הוּא אֶת הַיַּיִן. נָפַל לְתוֹכוֹ דְבַשׁ וּתְבָלִין וְהִשְׁבִּיחוֹ, הַשֶּׁבַח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. דָּגִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַקַּפְלוֹטוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהִשְׁבִּיחוּ, הַשֶּׁבַח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. עִסָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֲפָאָהּ וְהִשְׁבִּיחַ, הַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁשִּׁבְחוֹ נִכָּר, הַשֶּׁבַח לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְכָל שֶׁאֵין שִׁבְחוֹ נִכָּר, הַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי:


מעשר שני לאכילה ולשתיה – As it is written (Deuteronomy 14:26): “[And spend the money on anything you want] – cattle, sheep, wine, or other intoxicant,[or anything else you may desire]. And you shall feast there…” And drinking is included with eating and anointing is like drinking, as it is written (Psalms 109:18): “[May he be clothed in a curse like a garment,] may it enter his body like water, his bones like oil.”

לאכול דבר שדרכו לאכול – for if he purchase bread with the monies of [Second] Tithe and it grew moldy, wine and it became sour, a [cooked] dish and it began to smell badly, we do not require him to eat something that he ordinarily would not eat in order not to waste monies of the Second Tithe. Alternatively, if he requested to eat a species of living, moist beets or a cup of living wheat, we do not listen to him, since it is not our manner to eat them as such.

אין מפטמין את השמן – to put within it roots and the heads of spices, because they absorb the oil and go to ruin as the roots are not eaten.

אין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם – because since we require something that is of equal value for every person, and this is not other than for the delicately reared and those who are indulged.

אבל מפטם הוא את היין – to make it wine mixed with honey and things similar to them.

נפל – honey or spices [fell] into the wine of Second Tithe when it is outside of Jerusalem, improving them (i.e., they grew in value), they divide the improvement according to its sum; for example, if the wine is worth two Sela, and the honey and/or spices are worth a Sela, and they increased in value, and stood at four Sela, he redeems the wine for two Selaim and two-thirds of a Sela.

קפלוטות – leek-green stuff; PURSH in the foreign tongue.

השבח לשני – and he redeems the bread at its equivalent value, and we do not divide the increase [in value] to the non-sacred trees, but rather, all of the improvement goes to the Second Tithe since the improvement in trees is not that well recognized in sustenance.

כל ששבחו ניכר – that the improvement in the non-sacred [produce] is recognized in Second Tithe when they added the non-sacred [produce] on the [Second] Tithe by measure and/or by weight, but if they did not add other than in taste, even though its value raised in price on account of the taste, this improvement is not recognized.

מעשר שני נתן לאכילה ולשתיה. דכתיב (דברים י״ד:כ״ו) בבקר ובצאן וביין ובשכר ואכלת שם, ושתיה בכלל אכילה. וסיכה כשתיה דכתיב (תהילים ק״ט:י״ח) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:

לאכול דבר שדרכו לאכול. שאם קנה בכסף מעשר פת ונתעפשה, יין והקרים, תבשיל ונבאש, אין מחייבין אותו לאכול דבר שאין דרכו לאכול כדי שלא יפסדו מעות של מעשר שני. אי נמי בקש לאכול תרדין לחין חיין או לכוס חטין חיות, אין שומעין לו, כיון שאין דרכן לאכלן כך:

אין מפטמין את השמן. לשים בתוכו עקרין וראשי בשמים, משום דבלעי השמן ואזיל לאבוד, שהשרשים אינן נאכלין:

ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם. משום דבעינן דבר השוה לכל אדם, וזה אינו אלא למפונקים ולמעונגים:

אבל מפטם הוא את היין. לעשותו ינומולין וכיוצא בהן:

נפל. לתוך יין של מע״ש כשהוא חוץ לירושלים דבש ותבלין והשביח, חולקין את השבח לפי חשבון, כגון אם היין שוה ב׳ סלעים ודבש ותבלין שוין סלע והשביחו ועמדו על ד׳ סלעים, פודה את היין בב׳ סלעים ושני שליש. סלע:

קפלוטות. כרתי פורו״ש בלע״ז:

השבח לשני. ופודה את הפת בשויו, ואין חולקין השבח לעצים של חולין, אלא כל השבח למעשר שני, לפי שאין שבח עצים ניכר בפת:

כל ששבחו ניכר. ששבח החולין ניכר במעשר שני, שהוסיפו החולין על המעשר במדה ובמשקל, אבל אם לא הוסיפו אלא בטעם אע״פ שנתעלה בדמים מחמת הטעם, אין זה שבחו ניכר: