Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Keilim Perek 1 Mishnah 9

כלים פרק א׳ משנה ט׳


The area between the porch (ulam) and the altar is holier, for [priests] who have blemishes or unkempt hair may not enter it. The Hekhal is holier, for no one whose hands or feet are unwashed may enter it. The Holy of Holies is holier, for only the high priest, on Yom Kippur, at the time of the service, may enter it. Rabbi Yose said: in five respects the area between the porch and the altar is equal to the Hekhal, for those afflicted with blemishes or with a wild growth of hair, or who have drunk wine or whose hands or feet are unwashed may not enter there, and the people must keep away from the area between the porch and the altar when the incense is being burned.

בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ מְקֻדָּשׁ מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין וּפְרוּעֵי רֹאשׁ נִכְנָסִים לְשָׁם. הַהֵיכָל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלָיִם. קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מְקֻדָּשׁ מֵהֶם, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם אֶלָּא כֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ שָׁוֶה לַהֵיכָל, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין, וּפְרוּעֵי רֹאשׁ, וּשְׁתוּיֵי יַיִן, וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם נִכְנָסִים לְשָׁם, וּפוֹרְשִׁין מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ בִּשְׁעַת הַקְטָרָה:


בין אולם ולמזבח מקודש ממנו שאין פרועי ראש ובעלי מומין נכנסים לשם – In the Gemara (Tractate Menahot, Chapter 3, 27b proves that all of these gradations that are taught here, as for example, a person who enters the Priest’s Courtyard without need and similarly, those [Kohanim] with physical defects/בעלי מומין and those [Kohanim] with overgrown hair/פרועי ראש that entered between the entrance hall/אולם and the altar. All of them are the gradations of the Rabbis. And such is what I received from my Rabbis/teaches. But Maimonides holds that all of them are from the Torah, those [Kohanim]with physical defects/deformities, as it is written (Leviticus 21:21): “No man among the offspring of Aaron the priest who has a defect [he shall not be qualified to offer the food of his God],” (but the way that the Bartenura commentary quotes this verse: "כי כל איש אשר בו מום לא יקרב" – the last two words – “that he shall not offer it” are NOT found in this verse – though the words, "לא יקרב" are found in verse 16). And [priests] with overgrown hair, as the All-Merciful states to Aaron and his sons who were in the Tabernacle (Leviticus 10:8): “[And Moses said to Aaron and to his sons Eleazar and Ithamar:] ‘Do not bare your heads/dishevel your hair’ [and do not rend your clothes, lest you die and anger strike the whole community].” But even though the language of the Tosefta (Tractate Kelim Bava Kamma, Chapter 1, Halakha 11) supports the words of Maimonides, the tradition of my Rabbis appears to me to be essential, and that the first Tanna/teacher [of the Mishnah] does not consider those [Kohanim] who are intoxicated with wine and who had not washed their hands and feet together with those with physical defects and those [Kohanim] whose hair is overgrown as Rabbi Yossi considers them in the concluding clause [of the Mishnah] because those [Kohanim] with physical defects and overgrown hair, their invalidation is in their bodies, therefore, their exile is severe, but those [Kohanim] who are intoxicated with wine and those who have not washed their hands and their feet , their invalidation is on account of another matter, therefore, he was not strict regarding their exile so much.

אלא כהן גדול ביום הכפורים – as it is written (Leviticus 16:2-3): “[Tell your brother Aaron] that he is ot to come at will into the Shrine behind the curtain [in front of the cover that is upon the ark, lest he die; for I appear in the cloud over the cover.] Thus only shall Aaron enter the Shrine.”

בשעת עבודה – for times, he (i.e., the High Priest) enters there, 1): to offer up incense; 2) to sprinkle from the blood of the bullock; 3) to sprinkle from the blood of the goat; 4) to remove the spoon and the coal-pan, but if he enters into it five times, he is liable for death (see Tosefta Kelim Bava Kamma, Chapter 1, Halakha 7).

ופורשים בין האולם ולמזבח בשעת הקטרה (and they keep distant [from the area] between the porch and the altar at the time of [offering up] the incense – whether at the time that they offer up the incense on the Golden Altar that is in the Sanctuary, or at the time that the High Priest offers up incense In the innermost part of the Temple precincts (i.e., the Holy of Holies) , all of the people keep distant from between the porch and the altar and one does not need to mention, from the Sanctuary. But the first Tanna/teacher disputes on that of Rabbi Yossi and holds that at the time that they offer up incense in the Sanctuary is only when they keep distant and not been the porch and the Altar. And the Halakha is according to the first Tanna/teacher. And the ten Holy [locations] that are taught in our Mishnah, these are [actually] eleven, the Gaonim that the Land of Israel is not from the number of Holy Places, because in the remainder of the Holy Places, there is within them honor to the place that prevents from them some of the defilements or prevents from some of the people from entering to it. And this holiness is not found merely within the Land of Israel. But the bringing of First Fruits, and the Omer and the two loaves and the shewbread are not like these Holy Things. But there are those who explain that the first Tanna/teacher that considers ten Holy Things is Rabbi Yossi, and he holds that between the porch and the Altar is equivalent to the Sanctuary in five matters, and for him, they are there weren’t any other than ten.

בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין פרועי ראש ובעלי מומין נכנסים לשם. בגמרא בהקומץ רבה [דף כ״ז] מוכיח דכל הני מעלות דתני השתא כגון הנכנס לעזרת כהנים שלא לצורך וכן בעלי מומין ופרועי ראש שנכנסו בין האולם ולמזבח, כולהו מעלות דרבנן הן. וכך קבלתיה מרבותי. אבל רמב״ם סבירא ליה דכולהו מדאורייתא, בעלי מומין דכתיב (ויקרא כ״א:י״ח) כי כל איש אשר בו מום לא יקרב. ופרועי ראש, דאמר רחמנא לאהרן ולבניו שהיו במשכן (שם י׳) ראשיכם אל תפרעו. ואע״פ שלשון התוספתא מסייע לדברי הרמב״ם, קבלת רבותי נראית לי עיקר. והאי דלא חשיב תנא קמא שתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים בהדי בעלי מומים ופרועי ראש כדחשיב להו רבי יוסי בסיפא, משום דבעלי מומין ופרועי ראש פסולן בגופן, הלכך שילוחן חמור, אבל שתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים פסולן מחמת דבר אחר הלכך לא החמיר בשילוחן כל כך:

אלא כהן גדול ביום הכפורים. דכתיב (שם ט״ז) ואל יבוא בכל עת אל הקודש בזאת יבוא וכו׳:

בשעת העבודה. ארבע פעמים נכנס שם, אחת להקטיר קטורת, שניה להזות מדם הפר, שלישית להזות מדם השעיר, רביעית להוציא הכך והמחתה ואם נכנס חמש פעמים חייב מיתה:

ופורשין בין האולם ולמזבח בשעת הקטרה. בין בשעה שמקטירים קטורת במזבח הזהב שבהיכל, בין בשעה שכהן גדול מקטיר קטורת לפני ולפנים, כל העם פורשים מבין האולם ולמזבח ואין צריך לומר מן ההיכל. ותנא קמא פליג אדרבי יוסי וסבר דבשעה שמקטירין קטורת בהיכל הוא דפרשי מבין האולם ולמזבח, אבל כשמקטיר קטורת לפני ולפנים אין העם פורשים אלא מן ההיכל בלבד ולא מבין האולם ולמזבח. והלכה כת״ק. ועשר קדושות דתנן במתניתין והנך אחד עשר נינהו, פירשו הגאונים דארץ ישראל אינה ממנין הקדושות, לפי שבשאר קדושות יש בהן כבוד למקום שמונעים ממנו קצת טומאות או שמונעים מקצת בני אדם ליכנס אליו, ואין בסתם ארץ ישראל קדושה זו. והבאת בכורים ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים אינם כקדושות הללו. ואית דמפרשי דתנא קמא דחשיב עשר קדושות ר׳ יוסי היא, דאית ליה דבין האולם ולמזבח שוה להיכל בחמשה דברים, ולדידיה לא הוו אלא עשר: