Mishnayos Gittin Perek 4 Mishnah 4
Change text layout:
גיטין פרק ד׳ משנה ד׳
In the case of a Canaanite slave that was captured, and Jews who had not owned him redeemed him, if he was redeemed to be a slave then he will be a slave. If he was redeemed to be a freeman then he will not be a slave. Rabban Shimon ben Gamliel says: Both in this case and in that case he will be a slave. In the case of a slave whose master set him aside as designated repayment [apoteiki] of a debt to other people from whom he borrowed money, and afterward he emancipated him, then according to the letter of the law the slave bears no responsibility for the debt. However, for the betterment of the world, his master is forced to make him a freeman, and the slave writes a promissory note for his value to pay the debt to the creditor. Rabban Shimon ben Gamliel says: He does not write a promissory note; he only emancipates the slave.
עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה וּפְדָאוּהוּ, אִם לְשׁוּם עֶבֶד, יִשְׁתַּעְבֵּד. אִם לְשׁוּם בֶּן חוֹרִין, לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יִשְׁתַּעְבֵּד. עֶבֶד שֶׁעֲשָׂאוֹ רַבּוֹ אַפּוֹתִיקִי לַאֲחֵרִים וְשִׁחְרְרוֹ, שׁוּרַת הַדִּין, אֵין הָעֶבֶד חַיָּב כְּלוּם. אֶלָּא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין, וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל דָּמָיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר:
Bartenura
עבד שנשבה ופדאוהו. ישראלים אחרים לאחר שנתיאש רבו ממנו:
אם לשום עבד ישתעבד. לרבו שני:
לשום בן חורין לא ישתעבד. לא לרבו ראשון, ולא לרבו שני. לרבו שני לא, דהא לשום בן חורין פרקיה. לרבו ראשון לא, דלמא ממנעי ולא פרקי:
רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד. לרבו ראשון. שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומפיל עצמו לגייסות ומפקיע עצמו מיד רבו:
אפותיקי. פה תהא קאי. מזה תגבה חובך ולא ממקום אחר:
ושחררו. רבו ראשון:
שורת הדין אין העבד חייב כלום. לרבו שני. שהשחרור ששחררו רבו ראשון מפקיעו מידי שעבוד:
אלא מפני תקון העולם. שמא ימצאנו רבו שני בשוק ויאמר לו עבדי אתה ויוציא לעז על בניו:
כופין את רבו. שני, ועושהו בן חורין. וכותב לו העבד שט״ח על דמיו, כלומר כפי מה שהוא שוה לימכר בשוק, לא כפי החוב אם היה החוב יתר על דמיו:
רשב״ג אמר אין העבד כותב. שטר חוב, שהוא אינו חייב כלום. אלא רבו ראשון שהזיק שעבודו של זה, הוא שצריך לשלם לו דמיו, שהמזיק שעבודו של חברו חייב. והלכה כרשב״ג:
עבד שנשבה ופדאוהו – Other Israelites [redeemed him] after his master had despaired of recovering him [of getting him back from captivity].
אם לשום עבד ישתעבד – to his second master.
לשום בן חורין לא ישתעבד – No to his first master nor to his second master. Not to his second master, that behold for the sake of become a free person, he would be redeemed; not to his first master either so that everyone would subject himself to the army and remove himself from his master.
אפותיקי – Here you would stand. From this, you will collect your lien and not from another place.
ושחררו – his first master
שורת הדין אין העבד חייב כלום – to his second master, for the manumission that the first master freed him removes him from enslavement.
אלא מפני תקון העולם – lest his second master would find him in the market and say to him: “you are my servant and cast aspersion on the purity of his children.
כופין את רבו – The second [master], and make him (i.e., the slave) a free man. And the slave should write a document of liability regarding his worth, that is to say, according to what he would be worth to be sold in the marketplace, not according to the liability if the liability was greater than his monetary worth.
רשב"ג אמר אין העבד כותב – [the slave does not write] a document of liability, for he is not liable for anything., but the first master who damaged his servitude, he is the one who must pay his worth, for the one who damages the servitude of his fellow is liable and the Halakha is according to Rabban Shimon ben Gamaliel.