Mishnayos Demai Perek 3 Mishnah 3
Change text layout:
דמאי פרק ג׳ משנה ג׳
If one finds produce on the road and picks it up in order to eat it, and then decides to hide it, he may not hide it unless he has [first] tithed it. But if from the outset he picked it up only in order to guard it against being destroyed, he is exempt [from tithing it]. Any produce which one may not sell [in the condition of] demai, he may not send it [as a gift] to his friend [in the condition of] demai. Rabbi Yose permits [one to send as a gift produce] that is certainly untithed, on condition that he makes the matter known to the recipient.
הַמּוֹצֵא פֵרוֹת בַּדֶּרֶךְ וּנְטָלָן לְאָכְלָן, וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ, לֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבֵדוּ, פָּטוּר. כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְמָכְרוֹ דְּמַאי, לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵרוֹ דְּמַאי. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ:
Bartenura
לא יצניע עד שיעשר. דאסור להוציא מידו דבר שאינו מתוקן:
שלא יאבדו. ולא נתכוין לזכות בהן:
שאין אדם רשאי למכרו דמאי. כגון במדה דקה דאמרינן בפירקין דלעיל:
לא ישלח לחבירו דמאי. בדקה, אבל שולח לו בגסה כיון שרשאי למוכרו בגסה:
רבי יוסי מתיר. לשלוח לחברו ודאי אפילו בדקה, ובלבד שיודיעו. ומודה רבי יוסי שבדמאי אסור בדקה. ואין הלכה כרבי יוסי:
לא יצניע עד שיעשר – since it is forbidden to remove from his hand something that is not legally fit for use by giving the priestly dues.
שאין אדם רשאי למכרו דמאין – as for example at a small quantities (i.e., retail) as we stated in the chapter above (Tractate Demai, Chapter 2, Mishnayot 4-5).
לא ישלח לחבירו דמאי – in a small measuer, but he sends him a large measure, since he is permitted to sell it in a large measure.
רבי יוסי מתיר – permits sending to his friend something that is definitely tithed, even in a small measure, as long as he informs him. But Rabbi Yossi agrees that with something doubtfully tithed, it is forbidden with a small measure. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi.