Mishnayos Demai Perek 2 Mishnah 4
Change text layout:
דמאי פרק ב׳ משנה ד׳
Bakers the sages did not obligate them to separate [from demai produce] any more than suffices for terumat maaser and for hallah. Grocers may not sell demai [produce]. All [merchants] who supply in large quantities may sell demai. Who are those who supply in large quantities? Those such as wholesalers and grain-sellers.
הַנַּחְתּוֹמִים, לֹא חִיְּבוּ אוֹתָם חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ אֶלָּא כְדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה. הַחֶנְוָנִים אֵינָן רַשָּׁאִין לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַאי. כָּל הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַסָּה, רַשָּׁאִין לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַאי. אֵלּוּ הֵן הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַסָּה, כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְבוּאָה:
Bartenura
הנחתומים. נחתום חבר שלקח תבואה מעם הארץ שהיא דמאי לא חייבו אותו חכמים להפריש:
אלא כדי תרומת מעשר. שהיא אחד ממאה אבל לא מעשר שני, מתוך ששוטרי המלך ונוגשיו חובטים אותם בכל שעה ואומרים להם מכרו בזול לא הטריחו עליהם חכמים במעשר שני שטרחו מרובה שצריך לאכלו בירושלים. ודוקא כשמוכר לחבר שהלוקח יפריש מעשר שני, אבל אם מוכר לעם הארץ חייב להפריש מעשר שני קודם שימכור:
החנונים. שמוכרים מעט מעט בחנות, אינן רשאין למכור את הדמאי, הואיל והן משתכרים הרבה עליהם מוטל לתקן. אי נמי מפני שרגילין למכור לתינוקות שלא יאכלו התנוקות דבר שאינו מתוקן:
כל המשפיעים. שמוכרים בשפע הרבה ביחד:
במדה גסה. לקמן מפרש כמה היא מדה גסה:
רשאין למכור את הדמאי. דרך המוכרים הרבה ביחד להוסיף על המדה ולכך נקראו משפיעים שעושין מדה גדושה ומוסיפים על המדות. ומשום הכי לא הטילו עליהם להפריש את הדמאי אלא על הלוקח מהם:
סיטונות. הם הסוחרים הגדולים הקונים תבואה מבעלי התבואה ומוכרים אותה לחנונים במדה גסה:
הנחתומים – a baker who observes certain religious customs regarding tithes (i.e., he is a חבר) who purchased grain from aa person who does not observe certain religious customs regarding tithes (i.e., an עם הארץ ) which is doubtfully tithed produce, the Sages did not obligate him to separate [tithes].
אלא כדי תרומת מעשר – [the heave-offering of the tithe that the Levite gives to the Kohen] which is one out of one-hundred (i.e., 1/100) but not Second Tithe (In years 1,2,4 and 5 of the seven-year cycle which is eaten in Jerusalem), because the officers of the king and his taskmasters beat them in every hour and say to them: see them cheaply, the Sages did not force them to give the Second Tithe for its trouble is great for one needs to consume it I Jerusalem. And especially when one sells it to a person who observes certain religious customs regarding tithes, for the person who acquires it separates out the Second Tithe, but if he sells it to someone who does not observe certain religious customs regarding tithes, he is liable to separate out the Second Tithe before he sells it.
החנונים – [the storekeepers] who sell a little bit at a time in the store, are not permitted to sell that which is doubtfully tithed, for since they profit a great deal on them, it is upon them to make things legally fit for use by giving the priestly dues. Alternatively, because they regularly sell to young children so that the young children will not eat that which is not legally fit for use by giving the priestly dues.
כל המשפיעים (all wholesale dealers) – who sell with great abundance together.
במדה גסה – further on it explains what is a selling in bulk.
רשאין למכור את הדמאי – it is the manner of man sellers together to increase on the measure and for that reason, they were called wholesale dealers who make an overflowing measure and add to the measures, and because of this they did not place upon them to separate out [tithes] on the doubtfully tithed produce other than for someone who purchases from them.
סיטונות (wholesale provision merchants) – they are the large business men who purchase grain from those who own it and sell it to storekeepers in a large measure/bulk.