Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Bikkurim Perek 3 Mishnah 12

ביכורים פרק ג׳ משנה י"ב


In what respect did they say that bikkurim are the property of the priest? In that he can purchase with bikkurim slaves and land and unclean beasts, and a creditor [of his] may take them for his debt, and his wife for her ketubah. As may be done with a Torah scroll. Rabbi Judah says: bikkurim may be given only to [a priest that is] a haver (an associate) and as a favor. But the sages say: they are given to the men of the mishmar, and they divide them among themselves as [they do] with all other consecrated objects.

לְמָה אָמְרוּ הַבִּכּוּרִים כְּנִכְסֵי כֹהֵן, שֶׁהוּא קוֹנֶה מֵהֶם עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה, וּבַעַל חוֹב נוֹטְלָן בְּחוֹבוֹ, וְהָאִשָּׁה בִכְתֻבָּתָהּ, כְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין נוֹתְנִים אוֹתָם אֶלָּא לְחָבֵר בְּטוֹבָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נוֹתְנִין אוֹתָם לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וְהֵם מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶם, כְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ:


כספר תורה – that is to say, and a Torah scroll is like the First Fruits for this law, that the creditor takes his debt and a woman collects her Ketubah settlement. Another explanation: The Mishnah reads “AND a Torah scroll” (as opposed to “like a Torah scroll”). And it is permissible to purchase with them a Torah scroll, and even though that the Tanna of our Mishnah taught “an unclean animal.” And it was necessary to teach “Torah scroll” and not to mention all of these other things. Presume that they were not appropriate for eating, they are appropriate for a reward that [could be used] to purchase food. But a Torah scroll that is not appropriate for a reward that would come for the purchase of food, for one cannot sell a Torah scroll, I might say no, but this comes to teach us otherwise.

אין נותנים אלא לחבר בטובה – A Kohen is not able to give the First Fruits other than to a Kohen who observes the Levitical laws in daily intercourse who eats his secular meat in purity and givens them to him as a favor with the expectation of reciprocation of the Torah of kindness and free-will donation, and it is not appropriate to purchase with them anything and even not to give them to a Kohen who does not observe the Levitical laws in daily intercourse, for since we don’t use them for the Divine service, we suspect lest that he is not careful with them.

נותנין אותם לאנשי משמר – Whether he is someone who observes the Levitical laws in daily intercourse or not, we divide them between them.

בקדשי מקדש – like the other holy aspects of the altar. And even though we don’t use them for Divine service, since we bring them into the courtyard, we are careful with them and we don’t come to eat them in defilement. And the Halakha is according to the Sages.

כספר תורה. כלומר וס״ת נמי הוי כמו בכורים לדין זה דבעל חוב נוטל בחובו ואשה בכתובתה. פי׳ אחר וס״ת ומותר לקנות בהם ספר תורה. ואע״ג דתנא בהמה טמאה. אצטריך למתני ס״ת דלא תימא כל הני נהי דלא חזו לאכילה. חזו לשכר שיבא לידי אכילה. אבל ספר תורה דלא חזי לשכר שיבוא לידי אכילה לפי שאין מוכרין ס״ת, אימא לא, קמ״ל:

אין נותנים אלא לחבר בטובה. אין הכהן יכול ליתן הבכורים אלא לכהן חבר שאוכל חוליו בטהרה ונותן אותם לו בטובה בתורת חסד ונדבה ואינו רשאי לקנות בהן דבר ואף לא ליתנן לכהן שאינו חבר דכיון שאין עושין בהן עבודה חיישינן דלמא לא מיזדהר בהו:

נותנים אותם לאנשי משמר. ובין חבר ובין שאינו חבר מחלקין אותם ביניהם:

כקדשי מקדש. כשאר קדשי מזבח. ואע״פ שאין עושין בהם עבודה הואיל ומכניסים אותם לעזרה מזדהרי בהו ולא אתו למכלינהו בטומאה. והלכה כחכמים: