Mishnah.org Logo
Perek 2

Mishnayos Beitzah Perek 2 Mishnah 1

ביצה פרק ב׳ משנה א׳

1
With regard to a Festival that occurs on Shabbat eve, one may not cook on the Festival with the initial intent to cook for Shabbat. However, he may cook on that day for the Festival itself, and if he left over any food, he left it over for Shabbat. The early Sages also instituted an ordinance: The joining of cooked foods [eiruv tavshilin], which the mishna explains. One may prepare a cooked dish designated for Shabbat on a Festival eve and rely on it to cook on the Festival for Shabbat. The tanna’im disagreed with regard to the details of this ordinance: Beit Shammai say: For the purpose of the joining of cooked foods one must prepare two cooked dishes, and Beit Hillel say: One dish is sufficient. And they both agree with regard to a fish and the egg that is fried on it that these are considered two dishes for this purpose. If one ate the food prepared before the Festival as an eiruv and none of it remained for Shabbat, or if it was lost, he may not rely on it and cook with the initial intent to cook for Shabbat. If he left any part of the eiruv, he may rely on it to cook for Shabbat.
יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, לֹא יְבַשֵּׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב, וְאִם הוֹתִיר, הוֹתִיר לַשַּׁבָּת, וְעוֹשֶׂה תַבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תַּבְשִׁיל אֶחָד. וְשָׁוִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד, לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה. וְאִם שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ כָל שֶׁהוּא, סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת:
א׳

יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחילה – that is to say that the beginning of his cooking and its essence should not be for the Sabbath, but rather for the sake of Yom Tov/the Festival Day should be the beginning of his cooking and what remains should be for the Sabbath.

ועושה תבשיל מערב יום טוב – for the sake of the “joining of cooked foods”/Eruv Tavshilin (preparing meals for the Sabbath on a Holy Day occurring on a Friday: a person prepares a dish on Thursday and lets it lie over until the end of the Sabbath which he does on the Holy Day – Friday – is merely a continuation of the preparation begun on Thursday). There are those who say that the reason that this dish from the eve of the Festival day/Yom Tov, is because of the honor of the Sabbath, for since from the eve of the Festival day he remembers the Sabbath, he will choose a nice portion for the Sabath, and not forget the Sabbath because of the preoccupation with the Festival Day. And there are those wohose say that is because of the honor of the Festival day, in order that they should see that they don’t bake from the Festival day for the Sabbath other than if he had begun while it was still daylight, for on the Festival day, he does nothing other than complete it, a fortiori (i.e., all the more so), from the Festival day to a weekday entirely, we do not back nor cook. And we make the blessing on Eruv Tavshilin/”joining of cooked foods” in the manner that we make the blessing on the Eruv in reference to the “joining of courtyards”/Eruv Hatzerot. But it is necessary to make assignment through another for all who wish afterwards to rely upon his Eruv/”joining,” and even without his knowledge, for one acts in a person’s interest in his absence.

אכלו או שאבד – that same dish that he cooked, from the eve of the Sabbath.

סומך עליו – to cook his dish on the Festival day for the needs of the Sabbath, But, from the outset, his “joining of dishes”/Eruv Tavshilin is not less than an olive’s bulk, whether for one [person] or for one hundred [people]. But if he began with his dough and his Eruv became lost, he completes it with what he has begun with.

יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחילה. כלומר לא יהא תחילת בישולו ועיקרו לשום שבת, אלא לשום יו״ט יהא תחילת בשולו ומה שמותיר יהא לשבת:

ועושה תבשיל מערב יום טוב. לשם ערובי תבשילין. אית דאמרי טעמא דהאי תבשיל מערב יו״ט, משום כבוד שבת הוא, שמתוך שמערב יו״ט זוכר השבת יברור מנה יפה לשבת ולא ישכח שבת משום טרדת יום טוב. ואית דאמרי משום כבוד יום טוב הוא, כדי שיראו שאין אופין מיו״ט לשבת אלא א״כ התחיל מבעוד יום דביו״ט אינו אלא גומר, ק״ו מיו״ט לחול דלגמרי אין אופין ולא מבשלין. ומברכים על ערובי תבשילין כדרך שמברכים על ערובי חצרות. וצריך לזכות ע״י אחר לכל מי שרוצה אחר כך לסמוך על עירובו, ואפילו שלא מדעתו, דזכין לאדם שלא בפניו:

אכלו או שאבד. אותו תבשיל שבישל, מע״ש:

סומך עליו. לבשל בישולו ביו״ט לצורך שבת. אבל מתחילתו אין עירובי תבשילין פחות מכזית, בין לאחד בין למאה. ואם התחיל בעיסתו ונאבד עירובו מה שהתחיל גומר: