Mishnayos Bechoros Perek 9 Mishnah 8
Change text layout:
בכורות פרק ט׳ משנה ח׳
If two animals emerged as one, one counts them as twos, i.e., as though they came out one after the other. If he mistakenly counted two of the animals at the beginning or in the middle of the ten as one, and then continued his count, the ninth and the tenth are flawed, as he called the tenth: Ninth, and he called the eleventh: Tenth. If he mistakenly called the ninth: Tenth, and the tenth: Ninth, and the eleventh: Tenth, the three of them are sacred, although each has a different halakhic status. The ninth is eaten in its blemished state; and the tenth is animal tithe, which is sacrificed in the Temple and eaten by its owner; and the eleventh is sacrificed as a peace offering, from which the breast and the thigh are given to the priest. And the eleventh renders a non-sacred animal that is exchanged for the peace offering consecrated as a substitute and he sacrifices it as a peace offering; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda said: The eleventh animal itself, which he called tenth, is a substitute for animal tithe, and does a substitute render another animal a substitute? Everyone agrees that a substitute is created only in exchange for an originally consecrated animal. The Sages said in the name of Rabbi Meir: The eleventh animal is not considered a substitute for the animal tithe, since if it were a substitute it would not be sacrificed, as the substitute for an animal tithe is not sacrificed. If one called the ninth animal: Tenth, and the tenth: Tenth, and the eleventh: Tenth, the eleventh is not consecrated. This is the principle: In any situation where the name of the tenth was not removed from the tenth animal, the eleventh that was called the tenth is not consecrated.
יָצְאוּ שְׁנַיִם כְּאֶחָד, מוֹנֶה אוֹתָן שְׁנַיִם שְׁנָיִם. מְנָאָן אֶחָד, תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִין. יָצְאוּ תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי כְּאַחַת, תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִין. קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי, שְׁלָשְׁתָּן מְקֻדָּשִׁין. הַתְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר, וְאַחַד עָשָׂר קָרֵב שְׁלָמִים וְעוֹשֶׂה תְמוּרָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וְכִי יֵשׁ תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְמוּרָה. אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, אִלּוּ הָיָה תְמוּרָה, לֹא הָיָה קָרֵב. קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי, אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מִמֶּנּוּ, אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ:
Bartenura
הכי גרסינן יצאו שנים כאחד מונה אותן שנים שנים. מנאן אחד, תשיעי ועשירי מקולקלין. יצאו שנים כאחד זה אצל זה ברוחב הפתח ומנה אותן זוג אחד, מונה כולן שנים שנים זוג זוג, והזוג העשירי קדוש בקדושת מעשר. וה״ה אם מנאן שלשה או ארבעה:
מנאן אחד. לשנים הראשונים שיצאו מנה אחד, ולשלישי שני ולרביעי שלישי:
תשיעי ועשירי מקולקלים. לפי שהתשיעי בחשבונו הוא עשירי באמת, ועשירי בחשבונו הוא אחד עשר, ומשום הכי הוו מקולקלים וירעו עד שיסתאבו. ולא דמו לקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי, דעשירי מעשר ואחד עשר קרב שלמים, דהתם נפק אחד אחד וכי מטי עשירי וקרייה תשיעי ולאחד עשר קרא עשירי מבריר לכולי עלמא שהתשיעי לחשבונו הוא עשירי לבהמות, והעשירי אחד עשר, ואיהו הוא דשינה וטעה, הלכך העשירי מעשר גמור, והאחד עשר קרב שלמים מגזירת מלך, כדמפרש לקמן. אבל הכא דיצאו שנים בתחלה ביחד ולא מבריר עשירי שהוא קורא תשיעי דלהוי עשירי, לאו מעשר גמור הוא מאליו, וכדאמר איהו נמי לא הוי, הלכך מקולקלים:
שלשתן מקודשים. דכתיב (ויקרא כ״ז:ל״ב) וכל מעשר בקר, לרבות תשיעי ואחד עשר. יכול שאני מרבה אף שמיני ושביעי, אמרת, הואיל והוא קדוש וטעותו מקודשת, מה הוא אינו קדוש אלא בסמוך לו, כלומר העשירי עצמו הסמוך אצל גופו, אף טעותו אינה מקודשת אלא בסמוך לעשירי דהיינו תשיעי מלפניו ואחד עשר מאחריו:
וכי יש תמורה עושה תמורה. סבר ר׳ יהודה דהאי אחד עשר הוי תמורה, דהאי דקרייה עשירי כמאן דאמר תהא תחת העשירי דמי, ואין תמורה עושה תמורה דכתיב (שם) והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, ולא תמורת תמורתו:
אמרו משום רבי מאיר. אינה תמורה. אין האחד עשר תמורת העשירי. שאם היה תמורה לא היה קרב, דתמורת מעשר אינה קריבה, דכתיב (במדבר י״ח:י״ז) לא תפדה קודש הם, הם קריבין ולא תמורתן, ובבכור כתיב, וילפינן מעשר מיניה. והלכה שאין האחד עשר עושה תמורה:
כל שלא נעקר שם עשירי ממנו. דכל היכא. דקרא לעשירי עשירי, תו לא מקדיש אחד עשר במאי דקרי ליה עשירי:
This is the reading: יצאו שנים כאחד מונה אותן שנים שנים מנאן אחד, תשיעי ועשירי מקולקין – if two [animals] came out as one (i.e., at the same time) one next to the other at the width of the opening and he counted them as one pair, he counts all of them two by two, pair-by-pair, and the tenth pair is holy with the sanctity of tithing. And the same law applies if he counted them by threes or by fours.
מנאן אחד – to the first two [animals] that came out he counted as one, and to the third, is the second and to the fourth is the third.
תשיעי ועשירי מקולקלין – because the ninth according to his counting is really the tenth, and the tenth according to his counting is really the eleventh, and because of this, they are spoiled and they should be put out to pasture until they develop a blemish. But this is not similar to calling the tenth – the ninth or the eleventh – the tenth, for the tenth is a tithe and the eleventh is offered as peace offering, for there, it came out one by one, and when he reached the tenth and called it the ninth, and to the eleventh and he called it the tenth, he confirms to the entire world that the ninth according to his counting is the tenth of the animals/cattle, and that the tenth is the eleventh, but he himself changed and erred, therefore, the tenth is a complete tithe, and the eleventh is offered as a peace offering from the decree of the King, as we explain further on. But here, when two went out [of the corral/pen] and he did not make it clear that it was the tenth, that he calls it the ninth, which is the tenth, it is not a complete tithing of its own, as he himself also stated that it is not, therefore, they are spoiled.
שלשתן מקודשים – as it is written (Leviticus 27:32): “All tithes of the herd [or flock],” to include the ninth and the eleventh. It is possible that I also include even the eighth and the seventh. You said, for since and it is holy (see the end of Leviticus 27:32), and his error is sanctified, what is not holy is only that which is near/next to it, meaning to say, the tenth itself which is next to it/adjacent to its body, even his error is not sanctified other than which is adjacent/next to the tenth – which is the ninth from before it and the eleventh from after it.
וכי יש תמורה עושה תמורה – Rabbi Yehuda holds that this eleventh [animal] is a substitute, for that which he called the “tenth” is considered like that which is in place of the tenth, but there is no substitute which imparts the status of a substitute to another, as it is written (Leviticus 27:33): “then it and its substitute shall both be holy” – but not the substitution of the substitution.
אמרו משום רבי מאיר – it is not a substitution. The eleventh is not a substitution for the tenth. For if it was a substitution, it would not be offered as a sacrifice, for the substitution of the tithe is not offered, as it is written (Numbers 18:17): “[But the firstlings of cattle, sheep, or goats] may not be redeemed; they are consecrated. [You shall dash their blood against the altar, and turn their fat into smoke as a pleasing odor to the LORD],” they are offered as sacrifices, but not their substitutions, and it is written concerning firstlings, and we derive tithes from it. And the Halakha is that the eleventh does not become a substitution/replacement.
כל שלא נעקר שם עשירי ממנו – wherever that he called the tenth the tenth, furthermore, he cannot advance the eleventh for what he called the tenth [which was not deprived of its proper name].