Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Bechoros Perek 2 Mishnah 6

בכורות פרק ב׳ משנה ו׳


In the case of a ewe that had not previously given birth, and it gave birth to two males and both their heads emerged as one, Rabbi Yosei HaGelili says: Both of them are given to the priest, as it is stated in the plural: “Every firstborn that you have of animals, the males shall be to the Lord” (Exodus 13:12). And the Rabbis say: It is impossible for two events to coincide precisely, i.e., their births were not at precisely the same time. Rather, one preceded the other, and therefore one of the males is given to the owner and one to the priest. Rabbi Tarfon says: The priest chooses the better of the two. Rabbi Akiva says: They assess the value of the lambs between them and the priest takes the leaner of the two, as will be explained in the Gemara. And with regard to the second lamb that remains in the possession of the owner, since he may not partake of it due to its uncertain status as a firstborn, it must graze until it becomes blemished, at which point he may slaughter and eat it. And when he slaughters the animal he is obligated to have the gifts of the priesthood taken from it, i.e., the gifts that one is required to give a priest from a non-sacred animal: The foreleg, the jaw, and the maw. And Rabbi Yosei deems him exempt from giving those gifts. If one of the two born together died, Rabbi Tarfon says: The priest and the owner divide the remaining lamb. Rabbi Akiva says: Since there is uncertainty to whom it belongs, it remains in the possession of the owner, as the burden of proof rests upon the claimant. If a male and a female offspring were born together, everyone agrees that the priest has nothing here.

רָחֵל שֶׁלֹּא בִכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), הַזְּכָרִים לַה'. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָפֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶן, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מֵת אֶחָד מֵהֶן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יַחֲלוֹקוּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:


שנאמר הזכרים לה' – [the word] "זכרים"/males – implies two.

אי אפשר – to ascertain exactly their two heads came out as one (see Tractate Bekhorot 17a), but rather, the one came out first and we don’t know which of them it was.

בורר לו את היפה – that in general, the better and [more] healthy one goes out at the beginning.

משמנים ביניהם – the owners and the Kohen do not have an advantage one on the other in their division other than the [permitted] fat, for the Israelite takes the fat and the leaves the lean one to the Kohen, for he who wants to exact [compensation] from his fellow bears the burden of proof (see Tractate Bava Kamma, Chapter 3, Mishnah 11). And the Halakha is according to Rabbi Akiva (see Talmud Bekhorot 18a).

והשני – that remains to the Israelite, it should pasture until a blemish befalls it and afterwards it may be consumed, for it is a doubtful firstling , therefore, it is not slaughtered as pure. But that which belongs to the Kohen, it is not necessary to state that certainly he does not slaughter it until there should be a blemish, but we are speaking about at this time.

וחייב במתנות – the Israelite, when he slaughters it, he would give to the Kohen the foreleg, jaw and maw. For whichever way you turn, if it is firstling, all of it goes to the Kohen, but if it is not a firstling, he (i.e., the owner) is liable to the priestly gifts.

ורבי יוסי פוטר – for this is as if the Kohen was worthy of it and it reached his hand but if a blemish befell it, it is given to an Israelite. And it is found that it is exempt from the priestly gifts, for since we consider it as if it came from the hand of a Kohen to an Israelite. And the Halakha is according to Rabbi Yossi.

רבי טרפון אומר יחלוקו – for Rabbi Tarfon retracted from what he said above [in this Mishnah] that the Kohen selects for himself the better part, for he holds that while alive also we compromise with both of them (i.e., the Kohen and the Israelite) and divide the proceeds. For both of them have a part in both of them (i.e., the animals – the two males). Therefore, if one of them died, they should divide the living one.

רבי עקיבא אומר המוציא מחבירו עליו הראיה – and the Halakha is according to Rabbi Akiva.

זכר ונקבה אין לכהן כלום – for perhaps a female [animal] came out first and he who wants to exact [compensation] from his fellow bears the burden of proof. But here, even Rabbi Tarfon admits, that there, when he disagrees because certainly that one [animal] goes to the Kohen, therefore it strengthens one’s right to divide it equally, but here, his power is lessened for perhaps the issue of first-born status is not connected at all. But however, it should go to pasture until a blemish befalls it and afterwards, he can consume it, for it’s a doubt.

שנאמר הזכרים לה׳ הזכרים משמע שנים:

אי אפשר. לצמצם שיצאו שני ראשיהן כאחד, אלא האחד יצא תחלה ולא ידעינן הי מינייהו:

בורר לו את היפה. דמסתמא היפה והבריא נפק ברישא:

משמנים ביניהן. הבעלים והכהן אין להם יתרון זה על זה בחלוקתן אלא השומן, שהישראל נוטל השומן ומניח הכחוש לכהן, שהמוציא מחבירו עליו הראיה. והלכה כרבי עקיבא:

והשני. שנשאר לישראל, ירעה עד שיפול בו מום ואח״כ יאכל, דספק בכור הוא, הלכך אינו נשחט תמים. ובאותו של כהן לא צריך למימר דודאי אינו שוחטו עד שיהא בו מום, דבזמן הזה קמיירי:

וחייב במתנות. הישראל כשישחטנו יתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה. ממה נפשך, אי בכור הוא כולו לכהן, אי לאו בכור הוא חייב במתנות:

ורבי יוסי פוטר. דהוי כאילו זכה בו כהן והגיע לידו וכשנפל בו מום נתנו לישראל, ונמצא שהוא פטור מן המתנות, הואיל וחשבינן ליה כאילו בא מיד כהן לישראל. והלכה כרבי יוסי:

רבי טרפון אומר יחלוקו. דהדר ביה רבי טרפון ממאי דאמר לעיל דכהן בורר לו את היפה, וסבר דמחיים נמי שמין את שניהם בדמים וחולקים את הדמים. דלשניהן יש חלק בשניהם, הלכך מת אחד מהם יחלוקו את החי:

רבי עקיבא אומר המוציא מחבירו עליו הראיה. והלכה כר׳ עקיבא:

זכר ונקבה אין לכהן כלום. דשמא נקבה יצאתה תחלה והמוציא מחברו עליו הראיה. והכא אפילו ר׳ טרפון מודה, דהתם הוא דקא פליג משום דודאי הוי חד לכהן הלכך יפה כחו לחלק בשוה, אבל הכא הורע כחו דשמא לא שייכא בכורה כלל. ומיהו ירעה עד שיסתאב ואח״כ יאכלנו, דספק הוא: