Mishnayos Bava Metzia Perek 3 Mishnah 12
Change text layout:
בבא מציעא פרק ג׳ משנה י"ב
With regard to one who misappropriates a deposit, Beit Shammai say: He is penalized for its decrease and its increase. If the value of the deposit decreases, the bailee is liable to pay in accordance with its value at the time of the misappropriation. If it increases in value, he is liable to pay in accordance with its value at the time of repayment. And Beit Hillel say: He pays in accordance with its value at the time of removal. Rabbi Akiva says: He pays in accordance with its value at the time of the claim. With regard to one who intends to misappropriate a deposit and voices that intent in the presence of witnesses, Beit Shammai say: He is liable to pay for any damage to the deposit from that point forward, and Beit Hillel say: He is liable to pay only if he actually misappropriates the deposit, as it is stated concerning a bailee: “Whether he has misappropriated his neighbor’s goods” (Exodus 22:7). If he tilted the deposited barrel and took from it a quarter-log of wine for his own use, and the barrel broke, then he pays only for that quarter-log. If he lifted the barrel and took from it a quarter-log of wine, and the barrel broke, since he acquired the barrel by lifting it, he pays the value of the entire barrel.
הַשּׁוֹלֵחַ יָד בְּפִקָּדוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יִלְקֶה בְחָסֵר וּבְיָתֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כִּשְׁעַת הוֹצָאָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כִּשְׁעַת הַתְּבִיעָה. הַחוֹשֵׁב לִשְׁלֹחַ יָד בְּפִקָּדוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, חַיָּב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּשְׁלַח בּוֹ יָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. כֵּיצַד. הִטָּה אֶת הֶחָבִית וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית. הִגְבִּיהָהּ וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה, מְשַׁלֵּם דְּמֵי כֻלָּהּ:
Bartenura
ילקה בחסר וביתר. במה שחסר הפקדון, ובמה שהותיר. כגון שהפקיד אצלו רחל טעונה צמר, או מעוברת, ונגזזה או ילדה לאחר ששלח בה יד, משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה, ונמצא שהוא לוקה במה שחסרה אצלו, וביתר, שאם נתעברה או טענה צמר כשהיא אצלו, משלם אותה טעונה ומעוברת כמות שהיא עכשיו, והרי לוקה ביתר:
ובית הלל אומרים כשעת הוצאה. מבית הבעלים, אם טעונה טעונה, ואם ריקנית ריקנית:
רבי עקיבא אומר כשעת התביעה. כמו שהוא הפקדון בשעת העמדה בדין. דכתיב (ויקרא ה׳:כ״ד) לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו, יתן כמו שהוא ביום אשמתו, ביום שמתחייב בו בדין. והלכה כבית הלל:
החושב לשלוח יד בפקדון. אמר בפני עדים אטול פקדונו של פלוני לעצמי:
בית שמאי מחייבים. דכתיב (שמות כב) על כל דבר פשע, משעה שדיבר לשלוח יד הוי פושע:
עד שישלח בו יד. דכתיב אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. והאי על בל דבר פשע, דרשי ביה בית הלל, אמר לעבדו ולשלוחו לשלוח יד בפקדון מנין שהוא חייב, תלמוד לומר על כל דבר פשע:
כיצד הטה את החבית. השתא מפרש למלתייהו דבית הלל. ואית ספרים דלא גרסי כיצד. ומלתא באנפה נפשה היא:
ונשברה. לאחר זמן:
אינו משלם אלא רביעית. דשליחות יד אינו מתחייב באונסים עד שימשוך או יגביה דהוי קניה:
הגביהה ונטל. לאו דוקא נטל, דמכי אגבהה על מנת ליטול חייב באונסיה אפילו לא נטל ממנה כלום. ואם נטל רביעית מן החבית והחמיץ היין הנשאר בחבית אחר כן, אע״פ שלא הגביה החבית משלם כל היין, שהוא גרם ליין שהחמיץ, וגירי דידיה הוא דאהני ליה:
ילקה בחסר וביתר – from what the deposit is missing and/or how much it increased, such as the case where a person deposited with him a ewe/sheep laden with wool, or pregnant, and it was sheered or it gave birth after he misappropriated it/made illegitimate use of it, he pays for it and for its shorn wool or its offspring, and it results that he is flogged for how much it became [worth] less, or increased, for if it had become pregnant or laden with wool while she was with him, he pays for it as it was laden or pregnant as it is currently, and he is flogged for an increase/addition.
ובית הלל אומרים: כשעת הוצאה – From the house of the owners, and if is laden, it is laden, and if it is bare, bare.
רבי עקיבא אומר כשעת התביעה – as the deposit is (i.e., the condition of the animal) at the time that of its appearance in court, as it is written (Leviticus 5:24): “…He shall pay it to its owner when he realizes his guilt.” He shall give like he is on the day of his guilt, on the day when he is found guilty in court. And the Halakha is according to the School of Hillel.
החושב לשלוח יד בפקדון – he said in in the presence of witnesses, “I will take his the deposit of so-and-so for myself.”
בית שמאי מחייבים – As it is written (Exodus 22:8): “In all charges of misappropriation –[pertaining to an ox, an ass, a sheep, a garment, or any other loss, whereof one party alleges, ‘This is it,’]…” from the time that he spoke to misappropriate, he is considered negligent.
עד שישלח בו יד – As it is written (Exodus 22:7): “…that he has not laid hands on the other’s property.” And this, “In all charges of misappropriation” (Exodus 22:8), the School of Hillel expounds upon this. He says to his servant or to his agent to misappropriate the deposit. Froom when is he liable? There is a teaching in the Scriptural text to intimate, the text reads: “In all charges of misappropriation” (Exodus 22:8).
כיצד? הטה את החבית – Now he explains the words of the School of Hillel, and there are books which don’t read "כיצד"/how? And it is a matter for itself.
ונשברה – after a time
אינו משלם אלא רביעית – misappropriation does not make one liable for unavoidable accidents until he takes possession by drawing/seizing an object or lift it up which is acquisition.
הגביהה ונטל – not exactly took, for when it is lifted up in order to to take [something], he is liable for an unavoidable accident, even if he didn’t take anything from it. But if he took a fourth of a Log (a LOG = 6 eggs in volume) from the barrel, and the rest of the wine in the barrel fermented afterwards, even though he did not lift the barrel up, he pays for all the wine, for he caused the wine to ferment, and it is his act that helped it [get sour] (see Bava Metzia 44a).