Mishnayos Bava Basra Perek 8 Mishnah 5
Change text layout:
בבא בתרא פרק ח׳ משנה ה׳
In a case of one who says: So-and-so, my firstborn son, will not take a double portion of my estate; or one who says: So-and-so, my son, will not inherit my estate among his brothers, he has said nothing, as he has stipulated counter to that which is written in the Torah. With regard to one on his deathbed who apportions his property orally, granting it to his sons as a gift, and he increased the portion given to one of his sons and reduced the portion given to one son, or equated the portion of the firstborn to the portions of the other sons, his statement stands. But if he said that they will receive the property not as a gift but as inheritance, he has said nothing. If he wrote in his will, whether at the beginning, or in the middle, or at the end, that he is granting them the property as a gift, his statement stands. In a case of one who says: So-and-so will inherit from me, in a case where there is a daughter, or: My daughter will inherit from me, in a case where there is a son, he has said nothing, as he has stipulated counter to that which is written in the Torah concerning the order of inheritance. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: If he said this about one fit to inherit from him, his statement stands, but if it was about one for whom it was not fit to inherit from him, his statement does not stand. With regard to one who wrote a document granting his property to others as a gift and left his sons with nothing, what he did is done, i.e., it takes effect; but the Sages are displeased with him. Rabban Shimon ben Gamliel says: If he did so because his sons were not acting properly, he is remembered positively.
הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי בְּכוֹר לֹא יִטֹּל פִּי שְׁנַיִם, אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו, לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. הַמְחַלֵּק נְכָסָיו לְבָנָיו עַל פִּיו, רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד וְהִשְׁוָה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר, דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה, לֹא אָמַר כְּלוּם. כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה, דְּבָרָיו קַיָּמִין. הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי בִּמְקוֹם שֶׁיֵשׁ בַּת, בִּתִּי תִירָשֵׁנִי בִּמְקוֹם שֶׁיֶּשׁ בֵּן, לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אִם אָמַר עַל מִי שֶׁהוּא רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְעַל מִי שֶׁאֵין רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, אֵין דְּבָרָיו קַיָּמִין. הַכּוֹתֵב אֶת נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, אֲבָל אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם לֹא הָיוּ בָנָיו נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה, זָכוּר לְטוֹב:
Bartenura
לא אמר כלום. ואין יכול לסלקו מן הירושה אלא על ידי שיתן במתנה נכסיו לשאר בניו:
על פיו. משום דמצווה מחמת מיתה, ושכיב מרע דבריו ככתובים וכמסורים ואינו צריך קנין. משום הכי תני על פיו:
והשוה להן את הבכור. בלשון מתנה:
דבריו קיימין. ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה, שיש כח באדם ליתן ממונו במתנה לכל מי שירצה:
ואם אמר משום ירושה. ואם ריבה לאחד ומיעט לאחד בתורת ירושה, שאמר פלוני בני יירש שדה בית כור, ופלוני [בני] יירש שדה בית לתך, ועל בנו בכור אמר שיירש כשל חבירו, לא אמר כלום, מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה:
כתב בין בתחלה וכו׳ תנתן שדה פלונית לפלוני ויירשנה, זהו בתחלה. יירשנה ותנתן לו, זו היא בסוף. יירש שדה פלונית ותנתן לו ויירשנה, זו היא מתנה באמצע:
אם אמר על מי שראוי ליורשו. כגון על בן בין הבנים. ועל בת בין הבנות, פלוני יירשני:
דבריו קיימין. דכתיב (דברים כ״א:ט״ז) והיה ביום הנחילו את בניו, התורה נתנה רשות לאב להנחיל לבנים למי שירצה. ומודה רבי יוחנן דעל אח במקום בת ועל בת במקום בן, לא אמר כלום, שאין הבת ראויה לירש במקום בן, ולא האח במקום בת. וכן מודה רבי יוחנן שאם השוה את הבכור לבנים לא אמר כלום, דכתיב (שם) לא יוכל לבכר וכו׳. והלכה כר׳ יוחנן בן ברוקה:
אין רוח חכמים נוחה הימנו. אין לחכמים נחת רוח במעשיו, ואפילו אין בניו נוהגים כשורה, דלמא נפיק מינייהו זרעא מעליא. ואין הלכה כר״ש בן גמליאל:
לא אמר כלום – and he is not able to remove hm from the inheritance, other that via that he would give his property to the rest of his sons through a gift.
על פיו – because it is a Mitzvah in the consequence of a death and a person on his deathbed, his words are like they were written and transmitted and they don’t require an [act of] acquisition, and because of this it is taught “by his mouth”/על פיו.
והשוה להן את הבכור – in the language of a gift.
דבריו קיימין – and we don’t have here [the case] of a person making a condition against what is written in the Torah because it is within the power of an individual to give his money as a gift to whomever he desires.
ואם אמר משום ירושה – and if he increased [the monies] to one and lessened them to another in the designation of inheritance as he said: “So-and-so my son will a field that is an area requiring a Khor of seed, and so-and-so my son will inherit a field that is in an area requiring a one-half Khor of seed. But regarding his first-born son he said that he would inherit like that of his fellow, he did not say anything, for he made a condition that is against what is written in the Torah.
כתב בין בתחלה וכ' – “You will give such-and-such a field to son-and-so, and he will inherit it.” This is at the beginning. “He will inherit it and you will give it to him.” This is at the at the end. “He will inherit such-and-such a field and you will give it to him and he will inherit it. This is a gift in the middle.
אם אמר על מי שראוי ליורשו – as for example, regarding a son among the sons, or regarding a daughter among the daughters, so-and-so will inherit me, his words are fulfilled, as it is written (Deuteronomy 21:16):”When he wills his property to his sons [he may not treat as first-born the son of the loved one in disregard of the son of the unloved one who is older].” The Torah gave permission to the father to bequeath to the sons to whomever he desires. And Rabbi Yohanan [Ben Beroka] agrees regarding a brother in place of a daughter, and regarding a daughter in place of a son, he has not said anything for the daughter is not worthy of inheriting in place of a son nor is the brother [worthy of inheriting] in place of a daughter. And similarly, Rabbi Yohanan [ben Beroka] agrees that if he made the first born equivalent to the [other] sons, he has not said anything, as it is written (Deuteronomy 21:16): “he may not treat as first-born the son of the loved one.” And the Halakha is according to Rabbi Yohanan ben Beroka.
אין רוח חכמים נוחה הימנו – The Sages have no pleasure from his actions, and even if his sons did not conduct themselves appropriately. Perhaps, there will arise from them a higher-level seed. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon ben Gamaliel.