Mishnah.org Logo
Perek 5

Mishnayos Bava Basra Perek 5 Mishnah 8

בבא בתרא פרק ה׳ משנה ח׳

8
With regard to one who sells food or drink that has an established price, such as wine and oil, to another, and the price rises or falls and the buyer or the seller wishes to renege on the sale, if the price changed before the measuring vessel is filled, the merchandise still belongs to the seller and he can cancel the sale. Once the measuring vessel is filled the merchandise belongs to the buyer, and the seller can no longer cancel the sale. And if there was a middleman [sarsur] between them and the barrel belonging to the middleman, being used to measure the merchandise, broke during the transaction and the merchandise is ruined, it broke for the middleman, i.e., he is responsible for the ruined merchandise. The mishna teaches an additional halakha with regard to sales: And anyone who sells wine, oil, or similar liquids is obligated, after he transfers the liquid into the buyer’s vessel, to drip for him three extra drops from the measure. After he drips those three drops, if he turned the barrel on its side and drained out the last bits of liquid that it contained, this belongs to the seller and he is not required to give these last drops to the buyer. And a storekeeper is not obligated to drip three drops, because he is too busy to do this constantly. Rabbi Yehuda says: If the sale occurs on Shabbat eve as nightfall arrives, one is exempt from dripping these three drops, as there is a need to complete the transaction before Shabbat begins.
הַמּוֹכֵר יַיִן וָשֶׁמֶן לַחֲבֵרוֹ וְהוּקְרוּ אוֹ שֶׁהוּזְלוּ, אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, לַמּוֹכֵר. מִשֶּׁנִּתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, לַלּוֹקֵחַ. וְאִם הָיָה סַרְסוּר בֵּינֵיהֶן, נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית, נִשְׁבְּרָה לַסַּרְסוּר. וְחַיָּב לְהַטִּיף לוֹ שָׁלֹשׁ טִפִּין. הִרְכִּינָהּ וּמִצָּה, הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹכֵר. וְהַחֶנְוָנִי אֵינוֹ חַיָּב לְהַטִּיף שָׁלֹשׁ טִפִּין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, פָּטוּר:
ח׳

עד של נתמלאה המדה – it (i.e., the Mishnah) is speaking about the measure [of a middleman] that is not either of theirs, and the lender lent to both of them, it is borrowed by the seller; therefore, before the measure was filled up, the utensil is lent to the seller, and the burying did not acquire it. Once the measure was filled up, the utensil is lent to the buyer; the buyer has acquired it, for he has acquired it. And we are speaking of a market-stand underneath a colonnade or in the domain of the purchaser.

היה סרסור ביניהם ונשברה החבית – the utensil was his (i.e., the agent’s/middleman’s).

נשברה לסרסור – and we don’t say that he is the agent of the purchaser and it was broken by the purchaser.

וחייב להטיף לו ג' טפין – the seller to the purchaser from the what cleaved to the walls of the measure after he had emptied out the wine or the oil.

הרכינה ומיצת – he turned it the measure over on its side after he emptied the oil or the wine and let it drip three drops and what was drained of the measure was gathered at the rim of the utensil to one place, and they belong to the seller, for the purchaser had despaired of it.

והחנוני אינו חייב להטיף ג' טפין – because he is preoccupied that he is selling every hour.

ר' יהודה אומר – they did not say that the storekeeper is exempt from letting three drops drip out, but rather, it was the Eve of the Sabbath near dusk. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.

עד שלא נתמלאה המדה למוכר. במידה שאינה של שניהם מיירי, והמשאיל השאילה לשניהם, והרי היא שאולה למוכר עד שימלאנה, ומשם ואילך היא שאולה ללוקח, לפיכך עד שלא נתמלאה המדה שהכלי שאול למוכר, לא קנה לוקח, ומשנתמלאה המדה שהכלי שאול ללוקח, קנה לוקח, שקנו לו כליו. ובסמטא מיירי או ברשות הלוקח:

היה סרסור ביניהם ונשברה החבית. והיתה החבית שלו:

נשברה לסרסור. ולא אמרינן שלוחו של לוקח הוא ונשברה ללוקח:

וחייב להטיף לו שלש טפין. המוכר ללוקח. מן הנדבק בדופני המדה לאחר שעירה היין והשמן:

הרכינה ומיצה. הטה את המדה על צדה לאחר שעירה השמן והיין והטיף שלש טפין, ונתאסף מיצת המדה לשולי הכלי. אל מקום אחד:

הרי הוא של מוכר. שהרי נתייאש הלוקח ממנו:

והחנוני אינו חייב להטיף שלש טפין. לפי שהוא טרוד, שמוכר כל שעה:

ר׳ יהודה אומר. לא אמרו שחנוני פטור מלהטיף שלש טפין, אלא ערב שבת עם חשיכה. ואין הלכה כר׳ יהודה: