Mishnayos Bava Basra Perek 10 Mishnah 2
Change text layout:
בבא בתרא פרק י׳ משנה ב׳
An ordinary document is rendered valid by its having at least two witnesses, and a tied document is rendered valid by its having at least three witnesses. With regard to an ordinary document in which a single witness wrote his signature, and a tied document in which only two witnesses wrote their signatures, they are both not valid. If it is written in a document that someone owes: One hundred dinars, which are twenty sela, which is internally inconsistent since there are twenty-five sela in a hundred dinars, the holder of the document has the right to claim only twenty sela, the lower of the two amounts. If it is written that he owes: One hundred dinars, which are thirty sela, the holder of the document has the right to claim only one hundred dinars, again the lower of the two amounts. If it is written that someone owes: Silver dinars that are, and the remainder of the text, where the number of dinars should be specified, was erased, the amount must be no less than two dinars, the lowest amount to which the plural word dinars can be referring. That is what the creditor can claim. Similarly, if it is written: Silver sela that are, and the remainder of the text was erased, the amount must be no less than two sela. And if it is written: Darics that are, and the remainder of the text was erased, the amount must be no less than two darics. If it is written in the document above, in an earlier place in the document, that someone owes one hundred dinars, and below, toward the end of the document, it is written that the amount owed is two hundred dinars, or if above it is written two hundred dinars and below one hundred dinars, everything follows the bottom amount. If so, why does one write the information in the upper part of the document at all? It is a safety measure, so that if one letter is erased from the lower part of the document, thereby rendering it illegible, the information can be learned from the upper part of the document.
גֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו בִּשְׁנָיִם. וּמְקֻשָּׁר, בִּשְׁלֹשָׁה. פָּשׁוּט שֶׁכָּתוּב בּוֹ עֵד אֶחָד, וּמְקֻשָּׁר שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁנֵי עֵדִים, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין. כָּתַב בּוֹ זוּזִין מְאָה דְאִנּוּן סִלְעִין עֶשְׂרִין, אֵין לוֹ אֶלָּא עֶשְׂרִין. זוּזִין מְאָה דְאִנּוּן תְּלָתִין סִלְעִין, אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה. כְסַף זוּזִין דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק, אֵין פָּחוּת מִשְּׁתָּיִם. כְּסַף סִלְעִין דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק, אֵין פָּחוּת מִשְּׁנָיִם. דַּרְכּוֹנוֹת דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק, אֵין פָּחוּת מִשְּׁתָּיִם. כָּתוּב בּוֹ מִלְמַעְלָה מָנֶה וּמִלְּמַטָּה מָאתַיִם, מִלְמַעְלָה מָאתַיִם וּמִלְּמַטָּה מָנֶה, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן. אִם כֵּן, לָמָּה כוֹתְבִין אֶת הָעֶלְיוֹן, שֶׁאִם תִּמָּחֵק אוֹת אַחַת מִן הַתַּחְתּוֹן, יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן:
Bartenura
פשוט שכתוב בו עד אחד. הכי קאמר, כשם שפשוט שכתוב בו עד אחד פסול מדאורייתא, כך מקושר שכתוב בו שני עדים פסול מדאורייתא:
אין לו אלא עשרים. ואע״ג דזוזים מאה, חמשה ועשרים סלעים הם, יד בעל השטר על התחתונה. והכי מפרשינן ליה לשטרא, מאה זוזים גרועים שאינם שוין אלא עשרים סלעים:
אין לו אלא מנה. עשרים וחמשה סלעים. דהכי מפרשינן לשטרא, מאה זוזין דאינון תלתין סלעים קלים וגרועים, שהם עשרים וחמשה מן הטובים:
ונמחק. שנמחק המנין שנכתב אחריו:
ומלמטה מאתים. כשכופל את דבריו בשטר:
הכל הולך אחר התחתון. ובלבד שלא יהיה כתוב בשטה אחרונה:
למה כותבין את העליון. הואיל ובסוף השטר חוזר וכופל, ואחריות ממון זה כך וכך קבלתי עלי:
פשוט שכתוב בו עד אחד – this is what he said: just as when a plain document in which only one witness is written in it is unfit from the Torah, so also a folded document in which only two witnesses are written in it is also unfit from the Torah.
אין לו אלא עשרים – and even though [it states] one-hundred zuzim, they are twenty-five Selaim. The hand of the owner of the document is at a disadvantage. And this is how we interpret for him a document: one hundred inferior Zuzim are not worth other than twenty Selaim.
אין לי אלא מנה – twenty five Selaim, this is how we interpret it for a document: One hundred Zuzim which are thirty light and inferior Selaim, which are twenty-five from the good ones.
ונמחקו – the number that is written afterwards is erased.
ומלמטה מאתים – when he doubles his words in the document.
הכל הולך אחר התחתון – as long as it will not be written last in the document.
למה כותבין את העליון – for since at the end, the document repeats and states it again, and the responsibility of this money such-and-such I accepted upon myself (see Talmud Bava Batra 167b).