Mishnayos Avos Perek 5 Mishnah 5
Change text layout:
אבות פרק ה׳ משנה ה׳
Ten wonders were wrought for our ancestors in the Temple: [1] no woman miscarried from the odor of the sacred flesh; [2] the sacred flesh never became putrid; [3] no fly was ever seen in the slaughterhouse; [4] no emission occurred to the high priest on the Day of Atonement; [5] the rains did not extinguish the fire of the woodpile; [6] the wind did not prevail against the column of smoke; [7] no defect was found in the omer, or in the two loaves, or in the showbread; [8] the people stood pressed together, yet bowed down and had room enough; [9] never did a serpent or a scorpion harm anyone in Jerusalem; [10] and no man said to his fellow: the place is too congested for me to lodge overnight in Jerusalem.
עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם:
Bartenura
וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל. לְפִי שֶׁהִיא טֻמְאָה הַיּוֹצְאָה מִגּוּפוֹ, הָיָה הַדָּבָר מְגֻנֶּה וּמְכֹעָר יוֹתֵר מִשְּׁאָר טֻמְאוֹת:
וְלֹא כִּבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמִּזְבֵּחַ בְּמָקוֹם מְגֻלֶּה הָיָה:
וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן. שֶׁלֹּא יְהֵא מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה:
וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים. שֶׁאִם הָיָה נִמְצָא בָּהֶם פְּסוּל קֹדֶם מִצְוָתָן לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַקְרִיב אֲחֵרִים תַּחְתָּם. שֶׁהָעֹמֶר נִקְצַר בַּלַּיְלָה וְלֹא הָיוּ מַרְבִּים לִקְצֹר. וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם נֶאֱפִים מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְאֵין אֲפִיָּתָן דּוֹחָה יוֹם טוֹב. וְכֵן לֶחֶם הַפָּנִים נֶאֱפָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת:
צְפוּפִים. לְשׁוֹן צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. מֵרֹב הַקָּהָל הָיוּ נִדְחָקִים אִישׁ בְּאָחִיו עַד שֶׁהָיוּ רַגְלֵיהֶם נְטוּלוֹת מִן הָאָרֶץ וְעוֹמְדִים בָּאֲוִיר:
וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים. בִּשְׁעַת הִשְׁתַּחֲוָיָה נַעֲשָׂה לָהֶם נֵס וּמִשְׁתַּחֲוִים בְּרֶוַח כָּל אֶחָד רָחוֹק מֵחֲבֵרוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמַע אֶת חֲבֵרוֹ כְּשֶׁהוּא מִתְוַדֶּה וּמַזְכִּיר עֲוֹנוֹתָיו:
צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם. גָּרְסִינַן. לְפִי שֶׁהָיָה הַמָּקוֹם מַזְמִין לָהֶם פַּרְנָסָתָן וְלֹא הֻצְרַךְ אֶחָד מֵהֶם לָצֵאת מִשָּׁם וְלוֹמַר פַּרְנָסָתִי [דְּחוּקָה] וְאֵינִי יָכוֹל לָדוּר בִּירוּשָׁלַיִם. וְיֵשׁ סְפָרִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶן כְּשֶׁאָלִין. וְעַל הָעוֹלִים לָרֶגֶל נֶאֱמָר, שֶׁלֹּא הָיָה אֶחָד מֵהֶם מֵצֵר כְּשֶׁהָיָה לָן בִּירוּשָׁלַיִם מֵחֲמַת דֹּחַק הַמָּקוֹם. כְּמוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִי וְאֵשֵׁבָה (ישעיה מט):
Rashi
לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. מתאות בשר הקדש. אי נמי מריח איברים של המערכה שאלו הריחה בהן ובאת לטעום מהן אין שומעין לה להאכילה בשר קדש:
ולא התליע. נ״א ולא הסריח כשלא היה לו פנאי להקטיר בלילה כל האיברים שנתעכבו מבערב מעלין אותן בראשו של מזבח ועומדין שם ב' ימים או שלשה עד שיהיו פנויין להקטירן שאין לינה מועלת בהן בראשו של מזבח ונעשה בהן נס ולא היו מסריחין כל זמן עכבתם:
בבית המטבחים. שבעזרה במקום שהיו שם השולחנות של שיש שמדיחין עליהן את האמורין ולא היה יורד שם זבוב משום מיאוס ללמדך ששכינה שורה בהם:
ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. דטומאה זו הואיל ויוצאה מגופו דבר מגונה הוא ומכוער משאר טומאות ומה שהיו מתקינין לו כהן אחר תחתיו מחמת פיסול אחר היו עושין ואותו פיסול שאירע בו ביוסף בן אלם [יומא י״ב] פיסול אחר היה כגון מחמת שרץ או צנורא של עם הארץ נתזה על בגדו ולא קרי היה. כתוב במשנה לא כבו גשמים ולא נצחה הרוח וכמדומה לי שהוא שבוש דהא בפרקא קמא דיומא (כ״א) קתני להן משנה אגב גררא ולא קתני בה הני תרתי ומוספינן להו בברייתא ותפשוט דלא גרסינן להו במשנה והנך תלתא עומר ושתי הלחם ולחם הפנים בתלתא חשיב להו והוו להו נמי עשרה מפני שהללו ג' קרבן צבור הן לכך לא נמצא פיסול בהן:
ולא נמצא פיסול בעומר. ליגע בו שרץ במנחת העומר או בקומצה שלא נתן בה לבונתה ונס גדול היה שאלו נמצא בו שום פיסול ידחה לגמרי ואין לו תשלומין שהרי א״א לקצירתו ולקיטתו אלא בליל ט"ז כדמפרש במנחות ובשתי הלחם דעצרת נמי לא אירע פיסול דשוב לא יהא תשלומין בדבר מאחר שעבר עליהם יו״ט שהרי צריך לאפותם מבעו״י שאין אפייתם דוחה שבת ולא יו׳׳ט כדאמרי' בפסחים נמצא נדחים לגמרי אם נמצא בהן פיסול ולחם הפנים נמי אם נמצא בהם פיסול בשבת נדחים הם עד שבת הבאה דא״א לסדרן אלא בשבת דכתיב ביום השבת יערכנו ולפי שאין לדברים האלה תשלומין היו נזקקין לשמירתן יותר משאר קרבנות. כשהיו מתכנסין בעזרה ברגלים או בשאר ימות השנה עומדין צפופין דחוקין בעמידתן וכשהיו משתחוים כלפי השכינה לבקש ולשאול כל אחד כפי צרכיו היה ריוח כל כך שהיה בין אחד לאחד ד' אמות כדי שלא ישמע אחד תפלת חבירו כך מצאתי באגדה. נ״א צפופים דחוקים היו עד שהיו נמשכין י״א אמה אחורי הכפורת:
ולא הזיק נחש. לא נשך אדם ומת:
צר לי המקום. כלומר דחוקה לי שעתי בכאן ואינו יכול להתפרנס שכל הדרים בתוכה היה הקב״ה מפרנסם עד שלא נצרך אחד מהם לחבירו ולצאת משם להיות מטולטל. כך מצאתי באגדה ולא יותר:
A High Priest did not have an accidental emission: Since this is an impurity that comes out from his body, this thing was more disgraceful and ugly than other impurities.
and rain did not extinguish the fire of the wood pile: and even though the altar was in an exposed place.
and the wind did not overpower the pillar of smoke: that it should not asecnd and go up [vertically].
and there was not found a disqualification in the omer or in the two breads or in the showbreads: As if a disqualification was found in [the omer offerings] before their commanded [time], it would not have been possible to offer others in their place; as the omer was cut at night and they would not cut a lot. And the two breads were baked on the eve of the holiday, and their baking does not push off [the restrictions of] the holidy [forbidding their baking]. And so [too], the showbreads were baked on the eve of Shabbat.
crowded (tsefufim): [It is like] the expression, float (tsaf) on the face of the waters. From the large size of the crowd, they would be pushing one man up against his fellow, until their feet were lifted off the ground and they would stand in the air.
and bow down with [enough] space: At the time of bowing down, a miracle was performed for them and they would bow down with space, [such that] each one was a distance of four amot from his fellow; so that he not hear his friend when [the latter] was confessing and mentioning his sins.
"The place is too cramped that I should lodge in Jerusalem": is the textual variant that we [follow]. As the Omnipresent would provide for their livelihood and none of them would have to leave from there and say, "My livelihood (is tight) and I cannot live in Jerusalem." And there are books that have written in them, "when I lodge." And it is said about the holiday pilgrims; such that none of them was cramped when he was lodging in Jerusalem because of the tightness of the place - as in (Isaiah 49:20), "The place is tight for me, give me and I will dwell."