Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Avodah Zarah Perek 2 Mishnah 6

עבודה זרה פרק ב׳ משנה ו׳


This mishna lists items belonging to gentiles which it is prohibited to consume, but from which it is permitted to derive benefit. And these are items that belong to gentiles and are prohibited, but their prohibition is not that of an item from which deriving benefit is prohibited: Milk that was milked by a gentile and a Jew did not see him performing this action, and their bread and oil. The mishna notes that Rabbi Yehuda HaNasi and his court permitted the oil of gentiles entirely. The mishna resumes its list: And boiled and pickled vegetables, whose usual manner of preparation involves adding wine and vinegar to them, and minced tarit fish, and brine that does not have a kilbit fish floating in it, and ḥilak, and a sliver of ḥiltit, and salkondit salt (see 39b); all these are prohibited, but their prohibition is not that of item from which deriving benefit is prohibited.

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה. חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גוֹי וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ, וְהַפַּת, וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהֶן. רַבִּי וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ בַשֶּׁמֶן. וּשְׁלָקוֹת, וּכְבָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחֹמֶץ, וְטָרִית טְרוּפָה, וְצִיר שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָה כִלְבִּית שׁוֹטֶטֶת בּוֹ, וְהַחִלָּק, וְקֹרֶט שֶׁל חִלְתִּית, וּמֶלַח סַלְקוֹנְטִית, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה:


הפת והשמן [וכו'] – all of these are prohibited as a guard of intermarriage (between Jews and gentiles – see Tractate Avodah Zarah 31b) and the bread of bakers they permitted but the bread of house owners they did not permit other than those who were traveling or at a time of emergency. But regarding, they saw that their prohibition did not stretch and they resolved upon it and permitted it as they decided in the Mishnah.

ושלקות – everything that the idolaters cooked and even if they cooked it in the utensils of Israelites, and in their presence, for one would not suspect forbidden mixtures, and the cleansing of an impure vessel (by means of boiling water) by idolaters, they (i.e., the Sages) forbade this because of cooking done by idolaters and this is the case even where no Israelite helped out neither at the beginning nor at the end, but they did not prohibit this because it was cooking done by idolaters, but rather, because it is something that is not consumed when it is alive and ascends on to the tables of kings that is combined with bread but, if one of these was missing, there is no [concern] regarding that it is something cooked by idolaters.

וכבשין שדרכן לתת בהן יין – and their prohibition is not one where they cannot have benefit from it because the taste of the wine is not recognized/known but with regard to eating, it is prohibited.

טרית טרופה – [a species of] ritually pure fish that they chop very finely and are not recognized and are prohibited since they were taken from idolaters lest there are crushed with them an impure fish.

וציר שאין בה דגה – a small fish that is called stickleback (see Talmud Avodah Zarah 39b) and it is the manner that it grows in the midst of [the brine of] pure fish, but when there is brine of impure fish mixed with it, it will not grow stickleback.

והחילק – a species of pure, small fish and they lack fins and scales which they will eventually grow after a while. But small impure fish that are analogous to them are combined with them and are not recognized, even when it is not beaten. But salted/pickled fish, the impure kinds are not like it, and therefore, they are permitted since they are not hashed/beaten.

חלתית – this is its name in Arabic and they cut its particles with a knife and are forbidden because of the fatty/oily substance of the knife and along with the sharpness [of the assa foetida (an umbelliferous plant used as a resin or in leaves, for a spice and for medical purposes), the fatty/oily substance of the knife sweetens the taste of the fatty/oily substance that is absorbed in it.

ומלח סלקונתית – a salt that the gentry of Rome eat and they are accustomed to smear it in the fat of pigs (i.e., lard), and in the fat of impure fish and it is large and the mostly white.

הפת והשמן וכו׳ כל הני, אסורין משום חתנות. ופת של נחתומין התירוהו, אבל פת של בעלי בתים לא הותר אלא להולכי דרכים ובשעת הדחק. והשמן ראו שלא פשט איסורו ונמנו עליו והתירוהו, כדמסיק במתניתין:

ושלקות. כל דבר שבשלו אותו הנכרים, ואפילו בשלו אותו בכליו של ישראל ובפניו שאין לחוש לתערובת איסור ולגיעולי נכרים, אסרוהו משום בשולי נכרים. והוא שלא סייע בו ישראל לא בתחלה ולא בסוף. ולא אסרו משום בשולי נכרים אלא דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ועולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת. אבל אם חסר אחת מאלו, אין בו משום בשולי נכרים:

וכבשין שדרכן לתת בהן יין. ואין איסורן איסור הנאה, לפי שאין טעם היין ניכר בהן. אבל באכילה אסורין:

טרית טרופה. מין דגים טהורים שטורפין אותן דק דק ואינן ניכרין. ואסורין כשנלקחו מן הנכרים, שמא [נכתש] עמהם דג טמא:

וציר שאין בה דגה. דג קטן שנקרא כלבית. ודרכו שהוא גדל בתוך [ציר של] דגים טהורים, וכשיש ציר דג טמא מעורב עמו לא יגדל בו כלבית:

והחילק. מין דגים קטנים טהורים, ואין להם סנפיר וקשקשת, ועתיד לגדל אחר זמן. ודגים קטנים טמאים הדומים להם מתערבים עמהם ואינם ניכרים אפילו כשאינה טרופה. אבל טרית אין הדגים טמאים דומים לה, ולכך שרי כשאינה טרופה:

חלתית. כך שמה בערבי. וחותכין קרטיו בסכין. ואסורה משום שמנונית דסכין, דאגב חריפותא [דחלתית] ממתקת היא טעם השמנונית הנבלע בה:

ומלח סלקונטית. מלח שכל גדולי רומי אוכלין אותה, ורגילין למשוח אותה בחלב חזיר ובשומן דגים טמאים והיא גסה ולבנה ביותר: