המשנה היומית של היום
Temurah 5:3 - 5:4
The Mishnah Yomi for Tuesday, November 4, 2031 is Temurah 5:3 - 5:4
משנה א
Mishnayos Temurah Perek 5 Mishnah 3
תמורה פרק ה׳ משנה ג׳
משנה ב
Mishnayos Temurah Perek 5 Mishnah 4
תמורה פרק ה׳ משנה ד׳
ברטנורא
תמורת עולה תמורת שלמים – we have the reading, but we don’t have the reading, “and the substitute of peace offerings.”
הרי זה תמורת עולה – for the first language takes hold.
דבריו קיימין – and half of it is the substitute for a burnt-offering and half of it is the substitute of a peace-offering. And that which he didn’t state, the substitute for a burnt-offering and peace offering, ut he stated a substitute for both of them, because he (i.e., Rabbi Yossi) holds that if I stated the substitute of a burnt-offering and a peace-offering, it will be holy and not offered, according to the law that a person who states that half of it will be a burnt-offering and half of it a piece offering, that it is holy and not offered. And he erred in this and held that a lamb can be a substitute on each one of them just as it should be completely sanctified to be offered up, therefore, even though he stated it in this language, he intended it for both, but it should sent out to pasture until it develops a blemish and it should be sold and then he can bring with its monetary value half for a burnt-offering and with the monetary value of the [other] half a peace-offering, and in this we are dealing, as for example, that there were before him a burnt-offering and a peace-offering, when he substituted this for them. And the Halakha is according to Rabbi Yossi.
תמורת עולה תמורת שלמים. גרסינן, ולא גרסינן ותמורת שלמים:
הרי זו תמורת עולה. דתפוס לשון ראשון:
דבריו קיימין. וחציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים. והאי דלא קאמר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורה אתרווייהו, משום דסבר אי אמינא תמורת עולה ושלמים תהיה קדושה ולא קריבה, כדין האומר חציה עולה וחציה שלמים שהיא קדושה ואינה קריבה, וטעה בהכי וסבר אימר תמורה אכל חד וחד כי היכי דתהוי קדושה גמורה ליקרב, הלכך אע״ג דאמר כי האי לישנא, לתרווייהו אכוין, ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, ובהכי עסקינן כגון שהיו לפניו עולה ושלמים כשהמיר את זו בהן. והלכה כר׳ יוסי:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
האומר – on the offspring of a pregnant animal.
ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימין – for the holiness of the offspring takes precedence. But if he said in the first clause [of the Mishnah] that it is a peace-offering, she and that which she has in her is sanctified, and it is like one is sanctifying two animals for peace offerings, for if he retracted and stated that her offspring is a burnt-offering, the offspring is a peace-offspring. But here, it does not belong to state that while they are in the belly of their mother, for when we state that they exist and they are not in the belly of their mother, these words apply when it was sanctified [first] and at the end she became pregnant, for he did not deposit to the fetus any holiness, but rather it is sanctified from the holiness of its mother. But when one sanctifies a pregnant woman, it is considered that the fetus receives the holiness. But Rabbi Meir holds (see Tractate Temurah, Chapter 3, Mishnah 1) that the first language takes hold.
אם לכך נתכוין מתחלה – when he said that she (i.e., the mother) is a peace-offering, he did not intend [to speak] about her offspring.
הואיל ואי אשפר לקרות שני שמות כאחת – the mouth is unable to say two things at the same time.
דבריו קיימין – that even at the conclusion of his words, the person is made responsible.
נמלך ואמר ולדה עולה – even though he retracted in as much time as is needed for an utterance and he stated that her offspring is a burnt-offering, he didn’t say anything, for since that at the time when he dedicated its mother as a peace-offering, he didn’t intend that the offspring would be a burnt-offering. Because we establish that every time as is needed for an utterance is like something spoken, except from one who dedicates and commands and blasphemes and worships idolatry and betroths and divorces, for these six [things] no retraction has any effect in them, even though he retracted in as much time as is needed for an utterance. And the Halakha is according to Rabbi Yossi.
האומר. על ולדה של בהמה מעוברת:
ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימין. שהרי קדושת הולד קדמה. אבל אמר היא שלמים ברישא, לה ולכל דאית בה אקדשה, והוי כמקדיש שתי בהמות לשלמים, וכי הדר ואמר ולדה עולה, הוי הולד שלמים. והכא לא שייך למימר בהוייתן ובמעי אמן, דכי אמרינן בהוייתן ולא במעי אמן, הני מילי בהקדישה ולבסוף נתעברה, דאיהו לא אתפסיה לעובר שום קדושה, אלא מקדושת אמיה קא קדיש. אבל במקדיש מעוברת, חשיב עובר לקבולי קדושה. ור׳ מאיר אית ליה תפוס לשון ראשון:
אם לכך נתכוין מתחלה כשאמר היא שלמים לא נתכוין לולדה:
הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת. שאין הפה יכול לדבר שני דברים כאחת:
דבריו קיימין. דאף בגמר דבריו אדם נתפס:
נמלך ואמר ולדה עולה. אע״פ שחזר בו תוך כדי דבור ואמר ולדה עולה, לא אמר כלום, הואיל ובשעה שהקדיש אמו לשלמים לא נתכוין שיהיה הולד עולה. משום דקיימא לן כל תוך כדי דבור כדבור דמי, חוץ ממקדיש ומימר ומגדף ועובד עבודה זרה ומקדש ומגרש, דהנך ששה אין החזרה מועלת בהן אע״פ שחזר בו תוך כדי דבור. והלכה כר׳ יוסי: