Mishnah.org Logo

המשנה היומית של היום

סנהדרין ז׳:ב׳ - ז׳:ג׳

The Mishnah Yomi for Thursday, October 3, 2030 is סנהדרין ז׳:ב׳ - ז׳:ג׳

＜ היום הקודםהיוםלמחרת ＞

משנה א

Mishnayos Sanhedrin Perek 7 Mishnah 2

סנהדרין פרק ז׳ משנה ב׳

2
The mitzva of those who are burned, i.e., the process of execution by burning, is carried out in the following manner: The executioners submerge the condemned one in dung up to his knees so he cannot move, and they place a rough scarf within a soft one, so his throat will not be wounded, and wrap these scarves around his neck. This one, i.e., one of the witnesses, pulls the scarf toward himself, and that one, the other witness, pulls it toward himself, until the condemned one is forced to open his mouth, as he is choking. And another person then lights the wick and throws it into his mouth, and it goes down into his intestines and burns his intestines and he dies. Rabbi Yehuda says: But if this one who is condemned to death by burning accidentally died at their hands by strangulation, they have not fulfilled the mitzva of execution by burning for this person. Rather, the process is carried out in the following manner: One opens the mouth of the condemned person with prongs, against his will, and one lights the wick and throws it into his mouth, and it goes down into his intestines and burns his intestines and he dies. Rabbi Elazar ben Tzadok said: An incident occurred with regard to a certain priest’s daughter who committed adultery, and they wrapped her in bundles of branches and burned her, contrary to the process described in the mishna. The Sages said to him: That court did not act properly; they did so because the court at that time was not proficient in halakha.
מִצְוַת הַנִּשְׂרָפִין, הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת פִּיו, וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הוּא אִם מֵת בְּיָדָם לֹא הָיוּ מְקַיְּמִין בּוֹ מִצְוַת שְׂרֵפָה, אֶלָּא פוֹתְחִין אֶת פִּיו בִּצְבָת שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן צָדוֹק, מַעֲשֶׂה בְּבַת כֹּהֵן אַחַת שֶׁזִּנְּתָה, וְהִקִּיפוּהָ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וּשְׂרָפוּהָ. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בֵית דִּין שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה בָּקִי:
ב׳
ברטנורא

משקעין אותו – that he won’t turn himself around this way and that way, and the string will not all on to his skin.

קשה לתוך הרכה – wrap a hard scarf inside the soft one; the hard one from the inside to choke and the soft one from the outside to balance

את הפתילה – he kindles the string of the limb and squeeze it into his mouth.

וחומרת – shrinks/curls – the language of (Lamentations 2:11): “My heart is in tumult”; and we derive it from the sons of Aaron as it says concerning them (Leviticus 10:6): “all the house of Israel shall bewail the burning [that the LORD has wrought],” but their bodies were not burned, for it is written (Leviticus 10:5): “They came forward and carried the out of the camp by their tunics…” Here too the command if burning is fulfilled even though only their bowels were burned alone, and this is more preferable as is it written (Leviticus 19:18): “Love your fellow as yourself…,,” it is clear to him a nice death.

אף הוא אם מת בידם – that is to say, if he dies at their hands by their choking before throwing in the string.

לא היו מקיימים מצות שריפה – therefore, they do not choke him.

אלא פותחים את פיו בצבת – Tanalovia – in the foreign language; and the Halakha is not according to Rabbi Yehudah.

שלא היה ב"ד של אותה שעה בקי – they were Sadducees, for they lack the analogy but [only] the Bible [as understood] literally.

משקעין אותו. שלא יתהפך אנה ואנה ותפול הפתילה על בשרו:

קשה לתור הרכה. כורכים סודר קשה לתוך הרכה. קשה מבפנים לחנוק, ורכה מבחוץ להגין:

את הפתילה. פתילה של אבר מדליק. ומתיך לתוך פיו:

וחומרת. כווצת. לשון חמרמרו מעי (איכה א). וילפינן מבני אהרן שנאמר בהם (ויקרא י׳:ו׳) וכל בית ישראל יבכו את השרפה, ולא נשרפו גופתם דהא כתיב (שם) ויקרבו וישאום בכותנותם, הכא נמי מתקיימת מצות שרפה אף על פי שאין נשרפים אלא בני מעים בלבד. והכי עדיף טפי, דכתיב (שם י״ט) ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה:

אף הוא אם מת בידם. כלומר אם היה מת בידם על ידי חניקתם קודם זריקת הפתילה:

לא היו מקיימים מצות שרפה. לפיכך לא היו חונקים אותו:

אלא פותחים את פיו בצבת. טנאלוויי״א בלע״ז. ואין הלכה כר׳ יהודה:

שלא היה ב״ד של אותה שעה בקי. צדוקין היו, שאין להם גזירה שוה אלא קרא כמשמעו:

משנה ב

Mishnayos Sanhedrin Perek 7 Mishnah 3

סנהדרין פרק ז׳ משנה ג׳

3
The mitzva of those who are killed, i.e., the process of execution by decapitation, is carried out in the following manner: The executioners cut off his head with a sword, the way that the monarchy does when a king sentences a person to death. Rabbi Yehuda says: This manner of execution is improper, as it degrades him. Rather, they place the head of the condemned on the block, and chop it off with a cleaver [bekofitz]. The Rabbis said to him: If you are concerned about his degradation, there is no death penalty more degrading than that. It is better for him to be executed in the manner described first. The mitzva of those who are strangled is carried out in the following manner: The agents of the court submerge the condemned one in dung up to his knees so he cannot move, and one of them places a rough scarf within a soft one, and wraps it around his neck. This one, i.e., one of the witnesses, pulls the scarf toward him, and that one, the other witness, pulls it toward him, until the soul of the condemned one departs.
מִצְוַת הַנֶּהֱרָגִים, הָיוּ מַתִּיזִין אֶת רֹאשׁוֹ בְסַיִף כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹשָׂה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נִוּוּל הוּא זֶה, אֶלָּא מַנִּיחִין אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַסַּדָּן וְקוֹצֵץ בְּקוֹפִיץ. אָמְרוּ לוֹ, אֵין מִיתָה מְנֻוֶּלֶת מִזּוֹ. מִצְוַת הַנֶּחֱנָקִין, הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ, זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ, עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה:
ג׳
ברטנורא

רבי יהודה אומר ניוול הוא זה – that he kills him while standing and he falls.

סדן – a thick piece of wood inserted into the ground like that of smiths, and they explained it like the Baraitha (Talmud Sanhedrin 52b), that the reason that Rabbi Yehuda disputes the Sages, since the Torah states (Leviticus 18:3): “…nor shall you follow their laws,” to which the Rabbis responded to him since it is written with a sword in the Torah and the Biblical verse stated (Exodus 21:20): “[When a man strikes his slave, male or female, with a rod, and he dies there an then], he must be avenged,” so we don’t derive it from them, and the Halakha is according to the Sages.

רבי יהודה אומר ניוול הוא זה. שהורגו מעומד ונופל:

סדן. עץ עבה תקוע בארץ כמות של נפחים. ובברייתא פירשו, דטעמא דפליג ר׳ יהודה אדרבנן, מפני שאמרה תורה (שם י״ח) ובחוקותיהם לא תלכו. ואמרי ליה רבנן, כיון דכתיב סייף באורייתא, דאמר קרא נקום ינקם (שמות כ״א:כ׳), לא מינייהו גמרינן. והלכה כחכמים:

שאלות נפוצות על משנה יומית

עדיין יש לכם שאלה? צרו קשר