Mishnah.org Logo

המשנה היומית של היום

ביצה ה׳:ג׳ - ה׳:ד׳

The Mishnah Yomi for Wednesday, May 13, 2020 is ביצה ה׳:ג׳ - ה׳:ד׳

＜ היום הקודםהיוםלמחרת ＞

משנה א

Mishnayos Beitzah Perek 5 Mishnah 3

ביצה פרק ה׳ משנה ג׳

3
The status of animals and vessels on Festivals is as the feet of their owner, meaning that one’s animals and vessels are governed by his own travel limitations on Shabbat and Festivals. In the case of one who delivers his animal to his son or to a shepherd before the Festival to care for it, these are as the feet of the owner, rather than those of the son or the shepherd. Vessels that have been inherited by several brothers and have not been divided among them but are still owned jointly, if they are designated for the use of one of the brothers in the house and the other brothers have no part in them, these are as his feet, and they are subject to his travel limitations. And as for those that are not designated for any particular brother, these are as a place where they may all go. They are limited by the travel limitations of every one of the brothers, as when one brother made a joining of Shabbat boundaries [eiruv teḥumin] and the others did not.
הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים. הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לְרוֹעֶה, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי הַבְּעָלִים. כֵּלִים הַמְיֻחָדִין לְאַחַד מִן הָאַחִין שֶׁבַּבַּיִת, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלָיו. וְשֶׁאֵין מְיֻחָדִין, הֲרֵי אֵלּוּ כִמְקוֹם שֶׁהוֹלְכִין:
ג׳
ברטנורא

כרגלי הבעלים – a person cannot bring it on the Festival other than where its owners are able to go.

או לרועה הרי אלו כרגלי הבעלים – Our Mishnah when there is in the city two shepherds, and we do not know which of them it would be [according to] the will of the owners, they are like status of the owner, if it was not with the shepherd while it was still day [prior to the start of the Festival]. But when the city lacks all but one shepherd, all the people of the city place their cattle in his domain and in having a Sabbath center, it would be like the status of the shepherd.

ושאינן מיוחדים – [not designated] to one of them, but rather to all of them.

הרי אלו כמקום שהולכין – to the place where all of them are able to go, it is permissible to bring the utensils, but if one of them made an Eruv at the end of two-thousand [cubits] to the north and the others did not make an Eruv, he delays them from being able to walk to the south even one step because of his portion, and they prevent him from going to the north, other than to the two-thousand cubits that are permitted to them.

כרגלי הבעלים. אין אדם יכול להוליכה ביו״ט אלא במקום שבעליה יכולים לילך:

או לרועה הרי אלו כרגלי הבעלים. מתניתין כשיש בעיר שני רועים, דלא ידעינן להי מינייהו הויא לה דעת בעלים, הלכך הרי הן כרגלי הבעלים אם אינה אצל הרועה מבעוד יום. אבל כשאין בעיר אלא רועה אחד, כל בני העיר מעמידין בהמתן ברשותו ובקניית שביתתו, והויא לה כרגלי הרועה:

ושאינן מיוחדים. לאחד מהן, אלא לכולן:

הרי אלו כמקום שהולכין. למקום שכולן יכולין לילך מותר להוליך את הכלים. אבל אם עירב אחד מהן לסוף אלפים לצפון והשאר לא עירבו, הוא מעכב על ידם מלהוליכה, לדרום אפילו פסיעה אחת מפני חלקו, והן מעכבין על ידו מלהוליכה לצפון, אלא אלפים אמה שהן מותרין בהן:

משנה ב

Mishnayos Beitzah Perek 5 Mishnah 4

ביצה פרק ה׳ משנה ד׳

4
One who borrows a vessel from another on the eve of a Festival, it is as the feet of the borrower rather than the owner, as when the Festival began the vessel established its place of rest in possession of the borrower. However, if he borrowed it on the Festival itself, it is as the feet of the lender, since at the start of the Festival its place of rest was established in the possession of its owner. And similarly, a woman who borrowed spices from another to put in a dish, or water and salt to put in her dough, these foods, i.e., the dish and the dough, which contain ingredients belonging to both parties, are as the feet of both of them; they are limited by the travel limitations of both parties. Rabbi Yehuda exempts one from travel limitations in the case of water, because it has no substance in the mixture and therefore is not considered connected to the original owner.
הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל. בְּיוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל. הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ תְּבָלִין וּמַיִם וּמֶלַח לְעִסָּתָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר בְּמַיִם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ:
ד׳
ברטנורא

כרגלי השואל – for he acquired his Sabbath center with him at twilight, for twilight is the entrance of the day where one acquires his Sabbath center, and even though it did not come into the hand of the borrower other than on Yom Tov/the Festival day, for it was not established in his possession at twilight, it is in the status of the person who borrows it (i.e., the utensil). And if he borrowed it on Yom Tov once it became dark, it is in the possession of the one who is lending it out, because he has acquired the Sabbath center with its owners. And even if he was accustomed to lend it out on every Holy Day.

האשה ששאלה מחברתה תבלין – for her pot.

ומים ומלח – for her dough.

הרי אלו – her pot and her dough.

כרגלי שתיהן – they do not bring them other than in a place where both of them are able to go, for since she borrowed it on the Festival day, they acquired the Sabbath center for the spices or the water and the salt with their respective owners.

שאין בהם ממש – they are not recognized, neither the pot, nor the dough, such as the case where the cooked dish is thick and the water is not recognized in it. Therefore, it does not delay their going. And regarding the salt, Rabbi Yehuda does not dispute when speaking of dough that was kneaded in salt which is large and thick, which is recognizable and has substance. But the Halakah is not according to Rabbi Yehuda.

כרגלי השואל. שהרי קנה שביתתו אצלו בין השמשות, דבין השמשות שהוא כניסת היום קונה שביתה. ואפילו לא בא ליד השואל אלא ביו״ט דלאו ברשותיה קיימין בבין השמשות, הרי אלו כרגליו של שואל. ואם שאלו ביו״ט משחשיכה, הרי הן כרגלי המשאיל, לפי שקנה שביתה אצל בעליו. ואפילו היה רגיל להשאיל בכל יו״ט:

האשה ששאלה מחברתה תבלין. לקדרתה:

ומים ומלח. לעיסתה:

הרי אלו. הקדרה והעיסה:

כרגלי שתיהן. אין מוליכין אותן אלא במקום ששתיהן יכולות לילך. דכיון דביום טוב שאלה, קנו התבלין או המים והמלח שביתה אצל בעליהן:

שאין בהם ממש. אין ניכרות לא בקדרה ולא בעיסה. כגון שהתבשיל עבה ואין המים נכרים בה, הילכך אין מעכבות הולכתן. ובמלח לא פליג רבי יהודה, דמיירי בעיסה שנלושה במלח שהיא גסה ועבה, שהיא נכרת ויש בה ממש. ואין הלכה כר׳ יהודה:

שאלות נפוצות על משנה יומית

עדיין יש לכם שאלה? צרו קשר