המשנה היומית של היום
ביצה ד׳:ו׳ - ד׳:ז׳
The Mishnah Yomi for Friday, May 15, 2020 is ביצה ד׳:ו׳ - ד׳:ז׳
משנה א
Mishnayos Beitzah Perek 4 Mishnah 6
ביצה פרק ד׳ משנה ו׳
משנה ב
Mishnayos Beitzah Perek 4 Mishnah 7
ביצה פרק ד׳ משנה ז׳
ברטנורא
אין מוציאין את האור – because it is like “giving birth” and similar to [prohibited] work, for one creates this fire on the Festival day.
מן העפר – there is ground that when one digs it up, one produces fire from the place of its digging.
ולא מן המים – one puts water in a white glass utensil and places it in the sun and when the sun is very hot and the glass produces a flame, and brings scraps/chips and they reach the glass and it burns.
רעפים – a hollowed out earthenware utensil in its middle when they cover with them the gardens.
אין מלבנין – with a flame.
את הרעפים – and specifically with new flints because they are similar to a think that is burned, and they are glazed and strengthened by the flame.
ועוד אמר ר"א – because the Tanna taught one for a leniency regarding that which is not permitted for use on the Sabbath/Festival day (i.e., Muktzeh) and afterwards he taught another thing, and it says, “and furthermore.”
עומד אדם על המוקצה – that requires designation of an object for use [on the coming Holy Day], and the designation is beneficial for it.
ערב שבת בשביעית – when the tithe does not apply on it, and is not missing anything other than a designation. But the same law applies by that which is tithed in and in the rest of the years of the seven-year cycle. But he took something that is usual, for something merely set aside is not tithed, for dried figs and raisins are merely things that are stored away and it is not customary to tithe them prior to the completion of the work.
מכאן אני נוטל למחר – and is enough with these when there is choice.
עד שירשום – with a sign/symbol, for there is no choice. But the Halakha is according to the Sages.
אין מוציאין את האור. משום דמוליד ודמי למלאכה, שבורא האש הזה ביו״ט:
מן העפר. יש קרקע כשחופרין אותה מוציאה אור ממקום מחפורת שלה:
ולא מן המים. נותנים מים בכלי זכוכית לבנה ונותנו בחמה כשהשמש חם מאד והזכוכית מוציאה שלהבת, ומביאים נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת:
רעפים. כלי חרס חלולים באמצען שמכסים בהן הגגות:
אין מלבנין. באור:
את הרעפים. דוקא ברעפים חדשים משום דמשוי ליה מנא בהיסק זה, שהן מתחסמין ומתחזקים על ידי האור:
ועוד אמר ר״א. משום דתנא אחת לקולא גבי מוקצה והדר אמר אחריתי, קאמר ועוד:
עומד אדם על המוקצה. הצריך הזמנה, והזמנה מועלת לו:
ערב שבת בשביעית. שאין מעשר נוהג בה ואין מחוסר אלא הזמנה. והוא הדין במעושר ובשאר שני השבוע. אלא אורחא דמלתא נקט, דסתם מוקצה לאו מעושר הוא, דגרוגרות וצמוקים הן סתם מוקצה ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכה:
מכאן אני נוטל למחר. וסגי בהכי דיש ברירה:
עד שירשום. בסימן, דאין ברירה. והלכה כחכמים:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
משלפניו – from what is in front of him in the house.
לחצות בו שניו – to take the meat which protrudes between his teeth, and that it is in front of him, is not specifically, for according to Rabbi Eliezer, it is permissible to take it even from the courtyard, as it states that whatever is in the courtyard is ready. But the fact that he (i.e., Rabbi Eliezer) used the term, “in front of him,” because the Rabbis who disagree with him state that even what is in front of him, he can kindle with it, but not to pick at his teeth, for they hold that wood is not used other than for burning.
וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק – but not from the courtyard, for since they are thin chips and it is a burden to gather the wood and to sweep/rake them up, for from yesterday, they di dnot exist. But when the Mishnah stated that a person takes a chip of wood to pick at his teeth, we hold that even that which is in front of him he should not take other than to kindle, for wood is not given other than for burning. And in two things they disagree. But the Halakha is according to the Sages. And it is not permissible to take a wood chip to pick at his teeth other the manger of the animal, for anything that is fit for the food of an animal is permitted to cut whether on Yom Tov or on Shabbat, and there is nothing regarding them concerning the repair of a utensil.
משלפניו. ממה שלפניו בבית:
לחצוץ בו שניו. ליטול בשר החוצץ בין שיניו. ומשלפניו לאו דוקא, דלר״א אף מן החצר נמי מותר ליטול, דקאמר כל מה שבחצר מוכן הוא. והא דנקט משלפניו, משום רבנן דפליגי דאפילו משלפניו להדליק אין, לחצוץ לא, דסברי לא ניתנו עצים אלא להסקה:
וחכ״א מגבב משלפניו ומדליק. אבל מן החצר לא, דהואיל וקסמין דקין הן וטורח לקוששן ולגבבן, מאתמול לאו להכי קיימי. ודקאמרת נוטל קיסם לחצוץ בו שיניו, אנן אית לן דאף משלפניו לא יטול אלא להדליק, דלא ניתנו עצים אלא להסקה. ובתרתי פליגי. והלכה כחכמים. ואין מותר ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו אלא מאבוס של בהמה. ולא יחתכנו ויתקננו לכך, אלא א״כ היה לח וראוי למאכל בהמה, שכל דבר הראוי למאכל בהמה מותר לחתכו בין ביו״ט בין בשבת, ואין בהם משום תקון כלי: