המשנה היומית של היום
Oholos 18:4 - 18:5
The Mishnah Yomi for Saturday, November 14, 2026 is Oholos 18:4 - 18:5
משנה א
Mishnayos Oholos Perek 18 Mishnah 4
אהלות פרק י"ח משנה ד׳
משנה ב
Mishnayos Oholos Perek 18 Mishnah 5
אהלות פרק י"ח משנה ה׳
ברטנורא
כיצד מטהרין בית הפרס – it (i.e., the Mishnah) refers to the first area of a square Pras declared unclean on account of crushed bones carried over it from a ploughed grave, which is a field in which a grave was ploughed.
נוטלין ממנו שלשה טפחים – like the measure of the depth of the plough that rolls/turns over the bones.
ר' שמעון אומר כו' – but the Halakha is not according to Rabbi Shimon.
הרוצף(if one paves) - the language of a floor of stones.
טהור – since he is not able to move them, for if he would walk on top of them and, and they would be moved, there is a concern regarding movement (even without actually coming into contact with it) of a human bone that is underneath them.
אף העוזק (even someone who beaks clods suspected of containing human bones – and levels it) – he who digs and casts away the stones, if he did this in all of the Bet HaPras/a square Pras declared unclean on account of crushed bones carried over it from a ploughed grave, it is pure. [The word] עוזק – is the language of (Isaiah 5:2): “He broke the ground, cleared it of stones.” But the Halakha is not according to Rabbi Shimon.
כיצד מטהרין בית הפרס. אבית הפרס הראשון קאי, שהוא שדה שנחרש בו קבר:
נוטלין ממנו שלשה טפחים. כשיעור עומק המחרישה שמגלגלת העצמות:
ר׳ שמעון אומר כו׳ ואין הלכה כר׳ שמעון:
הרוצף. לשון רצפה של אבנים:
טהור. כיון דאין יכול להסיטן. שאם היה מהלך על גבן וניסטות, איכא למיחש אהיסט עצם שתחתיהן:
אף העוזק. החופר ומשליך האבנים, אם עשה כן בכל בית הפרס, טהור. עוזק, לשון ויעזקהו ויסקלהו (ישעיהו ה׳:ב׳). ואין הלכה כרבי שמעון:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
שדה בוכים – a place far from the cemetery that they place there the pier of the corpse and [people] gather there and weep.
לא ניטעת ולא נזרעת – in the first chapter of [Tractate] Moed Katan [5b] in the Gemara, it explains that because of the despair of the owners that came in contact with it, for since this is the situation, the owners despair from it and it is like he is in distress because many took possession/hold of it and it is forbidden to be upset over it. And specifically, when the owners became despaired that many took possession of it according to law. But if they did not despair, for now, it is not according to the law that they took possession of it, it is permissible to be upset over it.
ועפרה טהור – for we don’t presume defilement to it at all.
ועושים ממנו תנורים לקודש – which is not the case in the first two fields of crushed bones carried over from a ploughed area.
שבודקים לעושה פסח – it refers to a field that a grave was ploughed up. For if a person goes there, he needs to slaughter his Passover sacrifice, they examine it as it is explained in the concluding clause [of this Mishnah], but if there is not found there a bone the size of a barleycorn, he goes and makes his Passover sacrifice.
ואין בודקין לתרומה – that specifically for Passover that he relies upon this examination, because the defilement of a Bet HaPras/an area containing crushed bones carried over from a ploughed field which is Rabbinic. But the Sages did not stand by their words with regard to extirpation, for whomever does not offer the Passover sacrifice at the appropriate time is liable to extirpation. But regarding the heave-offering, that its consumption is not anything but a positive commandment, the Rabbis stood by their words in the place of a positive commandment and an examination is not effective to permit it for heave-offering.
ולנזיר – [and to a Nazirite] that went there.
בית שמאין אומרים בודקין – and if a bone the size of a barleycorn was not found there, he does not shave his head.
ובית הלל אומרים אין בודקין – that whether it (i.e., a bone the size of a barleycorn) is found or not found, he shaves his head and brings a sacrifice.
העפר שהוא יכול להסיטו – as for example, crushed, loose earth.
וממחה (and crumbles it) – make it very fine in his hand so that he can see if has a bone-fragment the size of a barley corn.
שדה בוכים. מקום רחוק מבית הקברות שמושיבין שם המטה של המת ומתוועדין ובוכין שם:
לא ניטעת ולא נזרעת. בפרק קמא דמועד קטן בגמרא, מפרש דמשום יאוש בעלים נגעו בה, דכיון שכן הוא, מתיאשים הבעלים ממנה והוה ליה כמיצר שהחזיקו בו רבים ואסור לקלקלו. ודוקא כשנתיאשו הבעלים, שהחזיקו בו הרבים כדין. אבל לא נתיאשו, דהשתא שלא כדין החזיקו בו, מותר לקלקלו:
ועפרה טהור. דלא מחזקינן בה טומאה כלל:
ועושים ממנו תנורים לקודש. מה שאין כן בשני בית הפרס הראשונים:
שבודקים לעושה פסח. אשדה שנחרש בה קבר קאי. דאם הולך שם אדם וצריך לשחוט את פסחו, בודקים אותה כדמפרש בסיפא, ואם לא נמצא שם עצם כשעורה הולך ועושה את פסחו:
ואין בודקין לתרומה. דדוקא לפסח סומך אבדיקה זו, משום דטומאת בית הפרס דרבנן, וחכמים לא העמידו דבריהם במקום כרת, שמי שאינו מקריב קרבן פסח במועדו חייב כרת. אבל בתרומה דאין באכילתה כי אם עשה, העמידו דבריהם במקום עשה ואין מועלת בדיקה זו להתירו בתרומה:
ולנזיר. שהלך שם:
בית שמאי אומרים בודקין. ואם לא נמצא שם עצם כשעורה אינו מגלח:
ובית הלל אומרים אין בודקין. דבין נמצא ובין לא נמצא מגלח ומביא קרבן:
את העפר שהוא יכול להסיטו. כגון עפר תחוח:
וממחה. עושהו דק דק בידו כדי שיראה אם יש בו עצם כשעורה: