Mishnah.org Logo

המשנה היומית של היום

Tamid 7:3 - 7:4

The Mishnah Yomi for Wednesday, January 7, 2032 is Tamid 7:3 - 7:4

＜ היום הקודםהיוםלמחרת ＞

משנה א

Mishnayos Tamid Perek 7 Mishnah 3

תמיד פרק ז׳ משנה ג׳

3
The High Priest is entitled to sacrifice any offering brought to the Temple, at his discretion. When the High Priest wishes to burn the limbs of the daily offering and the accompanying meal offering, he would ascend the ramp to the altar, and the deputy High Priest would walk to his right. When he reached half the height of the ramp, the Deputy would hold his right hand and take him up to the altar at the top of the ramp. And the first of the nine priests who took the limbs up to the altar handed the High Priest the head and the hind leg of the offering, and the High Priest placed his hands upon them and then threw them onto the altar fire. Next the second of the nine priests handed the two forelegs of the offering to the first priest. He gave them to the High Priest, who placed his hands upon them and then threw them onto the altar fire. At that point, the second priest slipped away and left. And in that manner the priests would hand the High Priest the rest of all the limbs, and he would place his hands upon them and then throw them onto the altar fire. And when he wishes, he places his hands and others throw the limbs onto the fire. When the High Priest, who was at the top of the ramp on the south side of the altar, came to circle the altar to reach the southwestern corner, where he would pour the libation of wine, from where does he begin? He begins from the southeastern corner and continues to the northeastern corner, then to the northwestern corner, and ultimately reaches the southwestern corner. At that point, the priests gave him wine to pour. The Deputy stands at the High Priest’s side at the corner of the altar and the cloths are in his hand, so that he can wave them to signal to the Levites to begin singing when the High Priest pours the libation. Two priests stand at the marble table of the fats, where the limbs and fats were placed before being taken to the altar, and there were two silver trumpets in their hands. These two priests sounded a tekia, a long continuous blast; they then sounded a terua, a series of staccato blasts; and lastly they sounded another tekia to alert the Levites to prepare to recite the psalm. The priests with the trumpets came and stood near ben Arza, the title given to the person who was tasked with striking the cymbals, one to his right and one to his left. Then the High Priest stooped to pour the libation, and the Deputy waved the cloths, and ben Arza struck the cymbals, and the Levites recited the psalm of that day of the week. Each psalm was divided into three sections. Whenever the Levites reached the end of one section of the psalm, the priests sounded a tekia, and the people in the courtyard prostrated themselves. At the end of each section there was a tekia, and for every tekia there was a prostration. That is the procedure for the sacrifice of the daily offering in the service of the House of our God; may it be His will that it will be speedily rebuilt in our day, amen.
בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל רוֹצֶה לְהַקְטִיר, הָיָה עוֹלֶה בַכֶּבֶשׁ וְהַסְּגָן בִּימִינוֹ. הִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ, אָחַז הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְהֶעֱלָהוּ. הוֹשִׁיט לוֹ הָרִאשׁוֹן הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן. הוֹשִׁיט הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, נוֹתְנָן לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן. נִשְׁמַט הַשֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ. וְכָךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ שְׁאָר כָּל הָאֵבָרִין, וְהוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן וְזוֹרְקָן. וּבִזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה, הוּא סוֹמֵךְ וַאֲחֵרִים זוֹרְקִין. בָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ. מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל, מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. נָתְנוּ לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ, הַסְּגָן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן וְהַסּוּדָרִים בְּיָדוֹ, וּשְׁנֵי כֹהֲנִים עוֹמְדִים עַל שֻׁלְחַן הַחֲלָבִים וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת שֶׁל כֶּסֶף בְּיָדָם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בָּאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל בֶּן אַרְזָא, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. שָׁחָה לְנַסֵּךְ, וְהֵנִיף הַסְּגָן בַּסּוּדָרִין, וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצֶּלְצָל, וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הִגִּיעוּ לְפֶרֶק, תָּקְעוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ הָעָם. עַל כָּל פֶּרֶק, תְּקִיעָה. וְעַל כָּל תְּקִיעָה, הִשְׁתַּחֲוָיָה. זֶה הוּא סֵדֶר הַתָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁיִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן:
ג׳
ברטנורא

בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר – that he offers incenses any time that he wants, and takes a portion when he wishes.

למחצית הכבש – and he had tired a bit.

וסמך עליו – because of the honor/prestige of the High Priest that his offering of the incense would be regarded as more important than the rest of the Kohanim.

וזרקן – as we have expounded [on the verse] (Deuteronomy 12:27): “You shall offer your burnt offerings, both the flesh and the blood, [on the altar of the LORD your God; and of your other sacrifices, the blood shall be poured out on the altar of the LORD your God, and you sall eat the flesh],” just as the blood is sprinkled, so too the flesh is sprinkled (see Tractate Pesahim 47a).

נשמט השני והלך לו – but the first [priest] remains there to receive the limbs from those who stretch forth their hands and to give them to the High Priest.

בא לו להקיף את המזבח – the High Priest who was at the top of the ramp when he was in the south, walks around [in a circuit] in a rightward direction, for all of the turns that you make [in the Temple] must be towards the right (see Tractate Yoma 58b -and see also Tractate Zevakhim, Chapter 5, Mishnah 3, in terms of the order of the turns made), therefore, he would walk to the southeast and from there to the northeast, until he reaches the southwest, the place of the perforations/holes where the wine and the water that they perform the libations descend in them and from there go to the pits by the side of the altar in to which the remainder of the libations was poured which are the foundations, and there, the one Kohen stands and hands to him the wine for the libations, but the High Priest does not carry the wine with him, lest the wine become spoiled in the smoke of the pile of wood on the altar in the Temple when he walks around the altar, and while he is walking around, he turns [a piece of flesh on the altar] with a hook, that is, he drips limbs that were not consumed on the altar.

But the rest of the Kohanim that perform the libations of the wine, walk going to the left from he ramp to the southwestern [corner] which is close to the ramp, as is taught in the Mishnah in Tractate Zevakhim, in the Chapter, “The Holy of Holies” (Chapter Six, Mishnah 3), “All of those who ascend the altar go up on the right (i.e. east) side and make a circuit and go down on the left, except for the one who does who goes up for these three things,” libations of the wine and the water and the burnt offering of the bird. The wine and the water so that they won’t be affected by the smoke. And the burnt offering of the bird also, so that it would not die in the smoke. But the High Priest that is similar to a member of the household, he has permission to go as he desires, what the rest of the priests are not allowed to do, and he also has permission to turn a piece of flesh with a hook without a lottery, he has to go around the altar in order to walk in a rightward direction.

והסגן עומד על הקרן (the prefect/assistant stands on the corner) – near the High Priest who comes to offer libations.

והסודרים בידו – to wave when the Kohen offers the libation. In order that the Levites will know, and that they will speak/break out through song, and Ben Arza know and he knocked/struck the cymbal, as it states nearby.

על שלחן החלבים – two tables were in the western side of he ramp, one table of silver, where they put the Temple utensils, and one table of marble, where they put the limbs, and it is called, the table of the fats.

בן ארזא – the nae of a person that strikes the cymbal, TZIMBAL in the foreign language.

בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר. שהוא מקטיר כל זמן שירצה, ונוטל חלק כשירצה:

למחצית הכבש. וכבר נתייגע קצת:

וסמך עליהן. משום כבודו של כהן גדול שתהא חשובה הקטרתו יותר משאר כהנים:

וזרקן. כדדרשינן ועשית עולותיך הבשר והדם (דברים י״ב:כ״ז), מה דם בזריקה אף בשר בזריקה:

נשמט השני והלך לו. אבל הראשון נשאר שם לקבל האברים מן המושיטים וליתנן לכהן גדול:

בא לו להקיף את המזבח. כהן גדול שהיה בראש הכבש שהוא בדרום, מקיף דרך ימין, דכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, לכך היה הולך למזרחית דרומית ומשם לצפונית מזרחית, עד שמגיע למערבית דרומית מקום הנקבים שהיין והמים שמנסכים יורדין בהן ומשם הולכים לשיתין שהן היסודות, ושם עומד כהן אחד ומושיט לו היין לנסכים, אבל כהן גדול לא היה נושא היין עמו, שמא יתקלקל היין בעשן המערכה כשמקיף את המזבח, ובעוד שהוא מקיף, מהפך בצנורא דהיינו מזלג, את האברים שלא נתאכלו על המזבח. אבל שאר הכהנים כשעושים ניסוך היין, הולכים דרך שמאל מן הכבש לדרומית מערבית שהוא קרוב לכבש, כדתנן פרק קדשי קדשים, כל העולין הולכים דרך ימין חוץ מן העולה לשלשה דברים, נסוך היין והמים ועולת העוף. היין והמים, שלא יתעשנו. ועולת העוף נמי, שלא תמות בעשן. וכהן גדול שדומה לבן בית שיש לו רשות להלך כמו שהוא חפץ מה שאין שאר הכהנים רשאים לעשות כן, וגפ יש לו רשות להפך בצנורא בלא פייס, יש לו להקיף כדי ללכת דרך ימין:

הסגן עומד על הקרן. אצל הכהן גדול שבא לנסך:

והסודרים בידו. להניף כשינסך הכהן. כדי שידעו הלוים וידברו בשיר, וידע בן ארזא ויקיש בצלצל, כדאמר בסמוך:

על שלחן החלבים. שתי שלחנות היו במערבו של כבש, אחד שלחן של כסף שבו נותנין כלי שרת, ואחד שלחן של שיש שבו נותנים האברין והוא נקרא שלחן החלבים:

בן ארזא. שם אדם המקיש בצלצל, צמב״ל בלע״ז:

הגיעו לפרק. לסוף פרשה:

משנה ב

Mishnayos Tamid Perek 7 Mishnah 4

תמיד פרק ז׳ משנה ד׳

4
The following is a list of each daily psalm that the Levites would recite in the Temple. On the first day of the week they would recite the psalm beginning: “A psalm of David. The earth is the Lord’s and all it contains, the world and all who live in it” (Psalms, chapter 24). On the second day they would recite the psalm beginning: “A song; a psalm of the sons of Korah. Great is the Lord and highly to be praised in the city of God, on His sacred mountain” (Psalms, chapter 48). On the third day they would recite the psalm beginning: “A psalm of Asaph. God stands in the divine assembly; among the judges He delivers judgment” (Psalms, chapter 82). On the fourth day they would recite the psalm beginning: “O Lord God, to Whom vengeance belongs, God to Whom vengeance belongs, shine forth” (Psalms, chapter 94). On the fifth day they would recite the psalm beginning: “For the leader; upon the Gittith, a psalm of Asaph. Sing for joy to God, our strength; shout aloud to the God of Jacob” (Psalms, chapter 81). On the sixth day they would recite the psalm beginning: “The Lord reigns: He is robed in majesty; the Lord is robed, girded with strength” (Psalms, chapter 93). On Shabbat they would recite the psalm beginning: “A psalm, a song for Shabbat day” (Psalms, chapter 92). This is interpreted as a psalm, a song for the future, for the day that will be entirely Shabbat and rest for everlasting life.
הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים (תהילים כ״ד:א׳), לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ. בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים (שם מח), גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ. בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים (שם פב), אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט. בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים (שם צד), אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ וְגוֹ'. בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים (שם פא), הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ, הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים (שם צג), ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְגוֹ'. בְּשַׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים (שם צב), מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא, לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים:
ד׳
ברטנורא

בראשון לה' הארץ ומלואה – because it is the first [thing] in the act of Creation.

בשני גדול ה' – for on it (i.e., the second day of Creation), the waters were divided and he firmament was placed between the [upper] waters and the lower [waters].

בשלישי אלהים נצב בעדת אל – for on it (i.e., the third day of Creation), the dry land appears that upon it, the judges stand to administer justice.

ברביעי אל נקמות – for on it (i.e., the fourth day of Creation), the son, and the moon and the stars were created that God, in the future, will be avenged from those who worship them.

בחמישי הרנינו לאלהים עזנו – for on it (i.e., the fifth day of Creation), the living creatures were created that He who sees them (i.e., God) sing and praise to its Creator.

בששי ה' מלך – for on it (i.e., the sixth day of Creation) the Creation was completed and on it, man was created who recognizes the Kingship of His Creator.

מנוחה לחי העולמים – this Tanna/teacher holds like the one who stated that for six thousand years, there will be a world and one will be destroyed, and on account that in the seventh millennium, there won’t be anything but the Holy One, blessed be He, as it states (Isaiah 2:11): “None but the LORD shall be Exalted in that day,” therefore on Shabbat, we recite (Psalm 92): “A psalm. A song; for the sabbath day,” for the seventh millennium, as one day of the Holy One, blessed be He is one thousand years [for us].

בראשון לה׳ הארץ ומלואה. לפי שהוא ראשון למעשה בראשית:

בשני גדול ה׳ שבו נחלקו המים והיה רקיע בין מים למים:

בשלישי אלהים נצב בעדת אל. שבו נראית היבשה שעליה עומדים הדיינין לעשות דין:

ברביעי אל נקמות. שבו נבראו השמש והירח והכוכבים שעתיד הקב״ה להנקם מן העובדים להם:

בחמישי הרנינו לאלהים עוזנו. שבו נבראו בעלי חיים שהרואה אותן מרנן ומשבח לבוראו:

בששי ה׳ מלך. שבו נשלמה הבריאה ובו נברא אדם שמכיר מלכותו של יוצרו:

מנוחה לחי העולמים. האי תנא סבר לה כמ״ד שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב, ועל שם שבאלף השביעי לא יהיה כי אם הקב״ה, שנאמר (ישעיהו ב׳:י״א) ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, לכך אומרים בשבת מזמור שיר ליום השבת, לאלף השביעי, שיומו של הקב״ה הוא אלף שנה:

שאלות נפוצות על משנה יומית

עדיין יש לכם שאלה? צרו קשר