המשנה היומית של היום
Meilah 3:2 - 3:3
The Mishnah Yomi for Wednesday, December 10, 2031 is Meilah 3:2 - 3:3
משנה א
Mishnayos Meilah Perek 3 Mishnah 2
מעילה פרק ג׳ משנה ב׳
משנה ב
Mishnayos Meilah Perek 3 Mishnah 3
מעילה פרק ג׳ משנה ג׳
ברטנורא
הדם בתחילה אין מועלין בו – that is prior to its (i.e., the blood’s) sprinkling/tossing, as it is written (Leviticus 17:11): “[For the life of the flesh is in the blood,] and I have assigned it to you for making expiation for your lives upon the altar,” for expiation I have given it but not for sacrilege.
יצא לנחל קדרון ומועלין בו – that is after the sprinkling/tossing [of the blood on the altar]. As it is taught in the Mishnah (see Tractate Yoma, Chapter 5, Mishnah 6): “The two streams of blood that mingled together in the [flow of the] surrounding channel and flowed down into the Kidron Brook and are sold to gardeners for fertilizer and the law of sacrilege applies to them [until the sale].” This religious sacrilege is from the Rabbis and not from the Torah, for there is nothing where its command is performed and the law of religious sacrilege applies.
יצאו לשיתין – a perforation was in the altar through which the libations would descend to pits, and these are the foundations of the altar which are hollow and very deep. But if he placed his hand inside and received the libations prior to their descending into the pit, he does not commit religious sacrilege, for their command had already been fulfilled.
הדם בתחילה אין מועלין בו. היינו קודם זריקתו, דכתיב (ויקרא י״ז:י״א) ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר, לכפרה נתתיו ולא למעילה:
יצא לנחל קדרון מועלין בו. היינו בתר זריקה. כדתנן אלו ואלו היינו דמים החיצונים ודמים הפנימים הנשפכים על מזבח העולה, מתערבים באמה, סילון שבעזרה, ויוצאים לנחל קדרון ונמכרים לגננים לזבל. ומועלים בהן. והך מעילה, מדרבנן היא ולא מדאורייתא, דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלים בו:
יצאו לשיתין. נקב היה במזבח שבו יורדים הנסכים לשיתין, דהיינו יסודות של מזבח שהן חלולים ועמוקים מאד. ואם הכניס ידו וקבל הנסכים קודם שירדו לתהום, אין מועלין בהן, שכבר נעשית מצותן:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
המפריש מעות לנזירותו – but he didn’t specify, “these for my burnt-offering (he-lamb), and these for my sin-offering (ewe-lamb) and these for my peace-offering (ram).” (see Numbers 6:14)
לא נהנים ולא מועלים – with all of these monies.
מפני שהן ראויין להביא אותן שלמים – that is to say, that for each and every Me’ah (a small silver coin worth 32 Perutot or one-sixth of a Denar), we are able to say that he set them aside for peace-offerings. But peace-offerings are Lesser Holy Things and they don’t have the law of religious sacrilege associated with them, as is taught at the end of the first chapter [of Meilah, Mishnah 4], for Lesser Holy Things prior to the sprinkling/tossing of the blood, one does not commit sacrilege. But even though there is also among them the sin-offering and burnt-offering which are eligible for religious sacrilege, since there are also the monies for the peace-offerings which are not eligible for religious sacrilege, if he brought upon them the sacrilege sacrifice, we find that he brings unconsecrated things into the Temple courtyard, therefore, they are not available for benefit nor religious sacrilege.
מת – A person who sets aside money, and these monies were undefined, as he did not specify that these were for the sin-offering and these for the burnt-offering and these for the peace-offering, all these monies would all [to the Temple treasury] as a donation.
דמי חטאת ילכו לים המלח – for a sin-offering whose owners died.
דמי עולה יביאו עולה – as we state [Tractate Kinim, at the end of Chapter 2 – Mishnah 5]: “The woman who died let her heirs bring her bunt-offering,” for it is a mere gift.
ונאכלין ליום אחד – like the law regarding the peace-offering of the Nazir (see Mishnah Zevakhim, Chapter 5, Mishnah 6 - also found in a standard traditional Siddur as part of the morning service).
ואינן טעונין לחם – for regarding bread, it is written (Numbers 6:19): ”and he shall place them (the shoulder of the ram, one unleavened cake and one unleavened wafer) and place them on he hands of the nazirite [after he has shaved his consecrated hair],” but he is not there since he died.
המפריש מעות לנזירותו. ולא פירש אלו לעולתי ואלו לחטאתי ואלו לשלמי:
לא נהנים ולא מועלים. בכל אותן המעות:
מפני שהן ראויין להביא כולן שלמים. כלומר דכל מעה ומעה מצינן למימר זו לשלמים הפריש. ושלמים קדשים קלים נינהו ואין בהן דין מעילה, כדתנן בשלהי פרק קמא, קדשים קלים לפני זריקת דמן אין מועלים. ואע״ג דאיכא נמי בהדייהו חטאת ועולה דבני מעילה נינהו, כיון דאיכא נמי דמי שלמים שאינן בני מעילה, אי קא מייתי עלייהו קרבן מעילה אשתכח דמייתי חולין בעזרה, הלכך לא נהנין ולא מועלין:
מת. המפריש המעות. והיו המעות סתומים, שלא פירש אלו לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים, יפלו כל המעות לנדבה:
דמי חטאת ילכו לים המלח. דחטאת שמתו בעליה היא:
דמי עולה יביאו עולה. כדאמרינן [קנים סוף פרק ב׳] האשה שמתה יביאו יורשיה את עולתה, דדורון בעלמא הוא:
ונאכלין ליום אחד. כדין שלמי נזיר:
ואינן טעונין לחם. דבלחם כתיב (במדבר ו׳:י״ט) ונתן על כפי הנזיר, והכא ליתיה, דמית: